טובי

Black: Chaldean (Aramaic) from A. Neubauer

Blue: Hebrew (translation) from A. Neubauer

Red: Aramaic of Dead Sea scrolls

Greek: Sinaitic text (except 4:7-18; 13:8-10)

1: א

1 Βίβλος λόγων Τωβιθ τοῦ Τωβιηλ τοῦ Ανανιηλ τοῦ Αδουηλ τοῦ Γαβαηλ τοῦ Ραφαηλ τοῦ Ραγουηλ ἐκ τοῦ σπέρματος Ασιηλ ἐκ φυλῆς Νεφθαλιμ,

1 עובדא הוה בחד חסידא ושמיה טובי בר טוביאע משבטא דנפתלי

זה ספר טובי בן טוביאל בן חננאל בן אריאל כן גביאל בן עשאל בן ננתיאל ממטה נפתלי

אשר הגלה משומרון עם הגלה אשר הגלתה בימי הושע כן אלה

2 ὃς ᾐχμαλωτεύθη ἐν ταῖς ἡμέραις Ενεμεσσαρου τοῦ βασιλέως τῶν Ἀσσυρίων ἐκ Θισβης, ἥ ἐστιν ἐκ δεξιῶν Κυδιως τῆς Νεφθαλιμ ἐν τῇ ἄνω Γαλιλαίᾳ ὑπεράνω Ασσηρ ὀπίσω [ὁδοῦ] δυσμῶν ἡλίου ἐξ ἀριστερῶν Φογωρ.

דאשתבי ביומי שלמנאצר מלכא דאתור והוה יתיב בתשבי קרתא דנפתלי דבגלילא וכל יומוי

אשר העלה בימי שלמנאסר מלך אשור והוא היה מתושבי עיר נפתלי אשר בגליל על גבול ימה:

3 Ἐγὼ Τωβιθ ὁδοῖς ἀληθείας ἐπορευόμην καὶ ἐν δικαιοσύναις πάσας τὰς ἡμέρας τῆς ζωῆς μου καὶ ἐλεημοσύνας πολλὰς ἐποίησα τοῖς ἀδελφοῖς μου καὶ τῷ ἔθνει μου τοῖς πορευθεῖσιν μετ' ἐμοῦ ἐν τῇ αἰχμαλωσίᾳ εἰς τὴν χώραν τῶν Ἀσσυρίων εἰς Νινευη.

הליך טובי באורחא תקנא וזכוון סגיאן עבד לאחוהי ולעמיה דהוו עמיה בגלותא בננוה בארעא דאתור

ויאמר טובי זכרה לי אלהי לטובה על שהלכתי לפניך כל ימי חיי בדרך תמים וצדקות רבות וחסדים טובים שעשיתי לאחי ולעמי בגולה בנינוה בארת אשור:

4 καὶ ὅτε ἤμην ἐν τῇ χώρᾳ μου ἐν γῇ Ισραηλ καὶ ὅτε ἤμην νέος, πᾶσα ἡ φυλὴ Νεφθαλιμ τοῦ πατρός μου ἀπέστησαν ἀπὸ τοῦ οἴκου Δαυιδ τοῦ πατρός μου καὶ ἀπὸ Ιερουσαλημ πόλεως τῆς [ἐκλεγείσης] ἐκ πασῶν φυλῶν Ισραηλ εἰς τὸ θυσιάζειν πάσαις φυλαῖς Ισραηλ· καὶ ἡγιάσθη ὁ ναὸς τῆς κατασκηνώσεως τοῦ θεοῦ καὶ ᾠκοδομήθη ἐν αὐτῇ εἰς πάσας τὰς γενεὰς τοῦ αἰῶνος.

וכד הוה טליא בארעא דישראל כל שבטא דנפתלי מרדו במלכותא דדוד ומנעו גרמיהון למיסק לירושלם

ויהי בהיותי נער בארץ ישראל כל מטה נפתלי פשעו בבית דוד ויחרלו מעלות ירושלים העיר אשר בחר יי מכל שבטי ישראל ושם מזהח יי המקודש לכל שהטי ישראל והיכל יי בנוי בתוכה להעלות עולות ושלמים ליי שלשה פעמיפ בשנה:

5 πάντες οἱ ἀδελφοί μου καὶ ὁ οἶκος Νεφθαλιμ τοῦ πατρός μου, ἐθυσίαζον ἐκεῖνοι τῷ μόσχῳ, ὃν ἐποίησεν Ιεροβεαμ ὁ βασιλεὺς Ισραηλ ἐν Δαν, ἐπὶ πάντων ὀρέων τῆς Γαλιλαίας.

והוו דבחין לעגליא דעבד ירבעם מלכא דישראל בבית אל ובדן

וכל אחי מטה נפתלי זובחים זבחים ועולות לעגלי הזהב אשר עשה ירהעם בן נבט מלך ישראל בבית אל ובדן:

6 κἀγὼ μονώτατος ἐπορευόμην πολλάκις εἰς Ιεροσόλυμα ἐν ταῖς ἑορταῖς, καθὼς γέγραπται ἐν παντὶ Ισραηλ ἐν προστάγματι αἰωνίῳ· τὰς ἀπαρχὰς καὶ τὰ πρωτογενήματα καὶ τὰς δεκάτας τῶν κτηνῶν καὶ τὰς πρωτοκουρίας τῶν προβάτων ἔχων ἀπέτρεχον εἰς Ιεροσόλυμα

והוה בלחודוהי אזל לירושלם בזמני מועדיא כמה דכתוב בספר אוריתא דמשה. והוה מוביל לתמן בכוריא ואפרשותא ומעשריא

ואני הלכתי אל ירושלים במועדים ככתוב בתורת יי על ישראל בבכורים ומעשרות ובכורות

7 καὶ ἐδίδουν αὐτὰ τοῖς ἱερεῦσιν τοῖς υἱοῖς Ααρων πρὸς τὸ θυσιαστήριον καὶ τὴν δεκάτην τοῦ σίτου καὶ τοῦ οἴνου καὶ ἐλαίου καὶ ῥοῶν καὶ τῶν σύκων καὶ τῶν λοιπῶν ἀκροδρύων τοῖς υἱοῖς Λευι τοῖς θεραπεύουσιν ἐν Ιερουσαλημ. καὶ τὴν δεκάτην τὴν δευτέραν ἀπεδεκάτιζον ἀργυρίῳ τῶν ἓξ ἐτῶν καὶ ἐπορευόμην καὶ ἐδαπάνων αὐτὰ ἐν Ιερουσαλημ καθ' ἕκαστον ἐνιαυτόν.

ויהיב להון לכהניא ולליואי לכל חד וחד מאי דחזי ליה ומעשרא תניינא ומעשרא עניא הוה אכיל ויהיב ככל מה דכתו[ב] בספרא דמשה

לכהנים בני אהרן ודגן ותירוש ושמן ותאנים ורמונים ומכל פרי האדמה לבני לוי המשרתים את פני יי הירושלים ומעשר שני

8 καὶ ἐδίδουν αὐτὰ τοῖς ὀρφανοῖς καὶ ταῖς χήραις καὶ προσηλύτοις τοῖς προσκειμένοις τοῖς υἱοῖς Ισραηλ εἰσέφερον καὶ ἐδίδουν αὐτοῖς ἐν τῷ τρίτῳ ἔτει καὶ ἠσθίομεν αὐτὰ κατὰ τὸ πρόσταγμα τὸ προστεταγμένον περὶ αὐτῶν ἐν τῷ νόμῳ Μωσῆ καὶ κατὰ τὰς ἐντολάς, ἃς ἐνετείλατο Δεββωρα ἡ μήτηρ Ανανιηλ τοῦ πατρὸς ἡμῶν, ὅτι ὀρφανὸν κατέλιπέν με ὁ πατὴρ καὶ ἀπέθανεν.

והדין טובי אשתאר יתמא מאבוהי ורבת יתיה דבורה אמיה דאבוהי והיא אדרכתיה באורחא קשיטא

ומעשר שלישי לגר ליתום ולאלמנה והלכתי הכל שנה ושנה עם כל אלה לירושלם כמצות יי וכאשר צותה עלי דבורה אם אבי כי יתום נשארתי מאבי מאמי:

9 καὶ ὅτε ἐγενήθην ἀνήρ, ἔλαβον γυναῖκα ἐκ τοῦ σπέρματος τῆς πατριᾶς ἡμῶν καὶ ἐγέννησα ἐξ αὐτῆς υἱὸν καὶ ἐκάλεσα τὸ ὄνομα αὐτοῦ Τωβιαν.

וכד הוה גבר נסב אתתא מזרעיתה ושמה חנה וילידת ליה בר וקרא שמיה טוביה:

וכאשר גדלתי לקחתי אשה ממשפחתי ושמה חנה ותלד לי בן וקראתי שמו טוביה:

10 μετὰ τὸ αἰχμαλωτισθῆναί με εἰς Ἀσσυρίους καὶ ὅτε ᾐχμαλωτίσθην, εἰς Νινευη ἐπορευόμην· καὶ πάντες οἱ ἀδελφοί μου καὶ οἱ ἐκ τοῦ γένους μου ἤσθιον ἐκ τῶν ἄρτων τῶν ἐθνῶν,

כד אשתבי טובי יתב בנינוה קרתא רבתא וכל אחוהי וקריבוהי הוו מסאבין נפשיהון ואכלין לחמא מן בני עממיא

וכאשר הגליתי מארץ נפתלי ישבתי בנינבה העיר הגדולה וכל אחי וקרובי איכלים לחם הגוים:

11 ἐγὼ δὲ συνετήρησα τὴν ψυχήν μου μὴ φαγεῖν ἐκ τῶν ἄρτων τῶν ἐθνῶν.

והוא לא אכל דהוה דחיל מן אלהא

ואנכי לא נגאלתי בפתהגם מפני יראת יי

12 καὶ ὅτε ἐμεμνήμην τοῦ θεοῦ μου ἐν ὅλῃ ψυχῇ μου,

ורחים יתיה בכל לביה:

וזכרתי את יי בכל לבי והכל נפשי:

13 καὶ ἔδωκέν μοι ὁ ὕψιστος χάριν καὶ μορφὴν ἐνώπιον Ενεμεσσαρου, καὶ ἠγόραζον αὐτῷ πάντα τὰ πρὸς τὴν χρῆσιν·

ועל דא יהב ליה אלהא חנא וחסדא בעיני שלמנאצר מלכא דאתור ומני יתיה רבא על כל מה דהוה ליה עד יום מותיה:

ויתן לי האלהים חן וחסד בעיני שלמנאסר מלך אשור ויפקד אתי על כל אשר לו עד יום מותו

14 καὶ ἐπορευόμην εἰς Μηδίαν καὶ ἠγόραζον αὐτῷ ἐκεῖθεν ἕως αὐτὸν ἀποθανεῖν. καὶ παρεθέμην Γαβαήλῳ βαλλάντια τῷ ἀδελφῷ τῷ Γαβρι ἐν τῇ χώρᾳ τῆς Μηδίας, ἀργυρίου τάλαντα δέκα.

ובההיא זימנא אפקיד בידא דגבאל אחוהי דקברי קריביה בארעא דמדי בקורי רגש עשר ככרין דכסף:

והפקיד ביד גביאל אחי אשר בארץ מדי במדינת רגאש עשר ככרי כסף

15 Καὶ ὅτε ἀπέθανεν Ενεμασσαρ καὶ ἐβασίλευσεν Σενναχηριμ υἱὸς αὐτοῦ ἀντ αὐτοῦ, καὶ αἱ ὁδοὶ τῆς Μηδίας ἀπέστησαν, καὶ οὐκέτι ἠδυνάσθην πορευθῆναι εἰς τὴν Μηδίαν.

וביומי טובי מית שלמנאצר מלכא דאתור ומלך סנחריב בריה תחתוהי ובהלין יומיא סגיאו אנגרייתא ולא יכיל טובי למיזל לארעא דמדי דפסרו עברי אורחא מטול ביהלתא ולא נסב כספיה מידא דגהאל:

ויהי כאשר מת שלמנאסר מלך אשור וימלך סנחריב בנו תחתיו ויסגרו דרכי מדי מפני המלחמות אשר היו בארץ ולא יכלתי ללכת אל ארץ מדי לקחת את כספי:

16 ἐν ταῖς ἡμέραις Ενεμεσσαρου ἐλεημοσύνας πολλὰς ἐποίησα τοῖς ἀδελφοῖς μου τοῖς ἐκ τοῦ γένους μου·

וביוםי סנחריב עבד טובי זכוון סגיאן לחשיכיא והוה זיין גפנין ויתמין ומלביש ערטילאין והוה גמיל חסדא סגי

ואחרי כן עשיתי צדקות רבות לעניי עמי מיתומים ואלמנות

17 τοὺς ἄρτους μου ἐδίδουν τοῖς πεινῶσιν καὶ ἱμάτια τοῖς γυμνοῖς, καὶ εἴ τινα τῶν ἐκ τοῦ ἔθνους μου ἐθεώρουν τεθνηκότα καὶ ἐρριμμένον ὀπίσω τοῦ τείχους Νινευη, ἔθαπτον αὐτόν.

וכד הוה חזי קטילא רמי באורחא דיהודאי הוה קביר ליה:

וכאשר ראיתי חללי עמי מושלכים מחוץ לחומת נינוה לא שקטתי ולא נחתי עד אשר קברתים

[........] שורא די נינוה [.........]

18 καὶ εἴ τινα ἀπέκτεινεν Σενναχηριμ, ὅτε ἀπῆλθεν φεύγων ἐκ τῆς Ιουδαίας ἐν ἡμέραις τῆς κρίσεως, ἧς ἐποίησεν ἐξ αὐτοῦ ὁ βασιλεὺς τοῦ οὐρανοῦ περὶ τῶν βλασφημιῶν, ὧν ἐβλασφήμησεν, ἔθαψα· πολλοὺς γὰρ ἀπέκτεινεν ἐν τῷ θυμῷ αὐτοῦ ἐκ τῶν υἱῶν Ισραηλ, καὶ ἔκλεπτον τὰ σώματα αὐτῶν καὶ ἔθαπτον· καὶ ἐζήτησεν αὐτὰ Σενναχηριμ καὶ οὐχ εὗρεν αὐτά.

18a וכד תב סנחריב בביהות אפין מיהודה אזל לנינוה בתקוף רגז על עשר שיבטיא דבארעא דאתור וקטל מנהון סגי והות נבילתהון רמיין באורחא ולית קביר.

ויהי כאשר שב סנחריב מלך אשור מיהודה אל נינוה בבשת פנים על אשר נגפו יי אלהי ישראל בארץ יהודה על החרפה אשר חרף וגדף את אלהי ישראל ועל זאת קצף על כל קהלות ישראל אשר בכל מלכותו ויהרג מהם הרבה מאד:

(ואני בקשתי לדעת דבר אמת על מה בא הגזרה הזאת על שבטי ישראל כי ידעתי באמת כי חק ב. ה. אל אמונה ואין עול ומצאתי שלא שמו שבטי ישראל על לבם השמדת אחיהם אשר השמיד סנחריב מלך אשור מבצריהם שלח באש ובחוריהם בחרהב הרג ועולליהם רטש והרותיהם בקע: ובמקום שיתאבלו ושיתענו לפני יי על גזירת אחיהם ואשר קצף עליהם חיו איכלים ושותים ושמחים מתעננים בכלי שיר ובכנורות ובנבלים ולא נחלו על שבר יהודה בעונותינו ובעונות אבותינו ככתוב על יהודה השותים המזרקי יין וראשי שמנים ימשחי ולא נחלו על שבר יוסף וגם על זאת היה קצף מאת יי על יהודה וירושלם ויבא עליהם את מלך בבל עד השליכם מעל פניו ויגל את יהודה מעל אדמתו:)

18b כד חמא טובי גדין סגי באיש עליה וקם בליליא וגנב פגריהון וקבר יתהון וכדין עבד זימנין סגיאין. זימנא חדא תבע סנחריב פגרי קטיליא ולא אשכח יתהון.

וכאשר ראיתי חללי ישראל מושלכים מחוץ לחומה הייתי גונב גויותיהם וקברתיפם פעמים רבות (ואמרתי יי אלהי ישראל אתה צדיק על כל הבא עלינו כי אמת עשית ואנחנו הרשענו:)

וכאשר בקש סנחריב מלך אשור את חללי עמי פגרי האנשים המומתים ולא מצאם:

19 καὶ ἐπορεύθη εἷς τις τῶν ἐκ τῆς Νινευη καὶ ὑπέδειξεν τῷ βασιλεῖ περὶ ἐμοῦ ὅτι ἐγὼ θάπτω αὐτούς, καὶ ἐκρύβην· καὶ ὅτε ἐπέγνων ὅτι ἔγνω περὶ ἐμοῦ ὁ βασιλεὺς καὶ ὅτι ζητοῦμαι τοῦ ἀποθανεῖν, ἐφοβήθην καὶ ἀπέδρασα.

ואזלו אנשי נינוה ואכלו קורציה למלכא דטובי דקבר יתהון פקיד מלכא למקטליה. כד שמע טובי קם וערק

וילכו אנשי ננוה ויגידו למלך לאמר טובי עבדך אשר הפקדת על כל אשר לך בוא שולח את אנשיו על כל חוצות נינוה לבקש את חללי עמו והוא קובר אותם בסתר ולא ירא ממך:

(ויהי כאשר שמע סנחריב את הדבר הזה ויחר אפו עלי מאד ויצו לתפוש אותי ואת חנה אשתי וטוביה בני ויבקש להרגני בזעפו. וכאשר נוגע לי הדבר הזה ברחתי מפניו:)

חד מן בני נינוה והחוי למלכא עלי די אנה קבר אנון ואחוית. וכדי ידעת די ידע בי ולי בעה עמקטל דחלת וערקת.

20 καὶ ἡρπάγη πάντα, ὅσα ὑπῆρχέν μοι, καὶ οὐ κατελείφθη μοι οὐδέν, ὃ οὐκ ἀνελήμφθη εἰς τὸ βασιλικόν, πλὴν Αννας τῆς γυναικός μου καὶ Τωβια τοῦ υἱοῦ μου.

ופקיד מלכא למישלל ית ביתיה ואיטמר מקמיה

ויצו לשלול את כל אשר לי ונסתרתי מפניו

(עד אשר צעקו עלי אלמנות ישראל ויתומיו במר נפשם ובצום ובבכי ונגע אל השמים משפטו ונשא עד שחקים)

[........] כל די הוה לי ולא שביק לי כל מנדעם להן חנה אנתתי וטוביה ברי.

21 καὶ οὐ διῆλθον ἡμέραι τεσσαράκοντα ἕως οὗ ἀπέκτειναν αὐτὸν οἱ δύο υἱοὶ αὐτοῦ· καὶ ἔφυγον εἰς τὰ ὄρη Αραρατ, καὶ ἐβασίλευσεν Σαχερδονος υἱὸς αὐτοῦ μετ' αὐτόν. καὶ ἔταξεν Αχιχαρον τὸν Αναηλ τὸν τοῦ ἀδελφοῦ μου υἱὸν ἐπὶ πᾶσαν τὴν ἐκλογιστίαν τῆς βασιλείας αὐτοῦ, καὶ αὐτὸς εἶχεν τὴν ἐξουσίαν ἐπὶ πᾶσαν τὴν διοίκησιν.

21 חמשה וארבעין יומין עד דאדרמלך ושראצר בנוהי קטלוניה בחרבא ואינון אישתזבו לארע קרדו. ומלך אסרחדון בריה תחותיה. ומני מלכא אסרחדון לאקיקר בר חמאל אחוהי רבא על כל דליה ושליט בכל ארעא דאתור:

וימכרהו אל ישראל ביד שני בניו ויהרגוהו החרב

(כי שאל את יועציו ולזקניו על מה קנא חר ב ה על ישראל ועל ירושלם. והשמיד מלאך יי את חיל פרעה ואת כל בכורי מצרים והבחורי אשר נתן יי להם תמיד ישועה על ידם. ויאמרו לו חכמיו ויועציו כי אברהם אביהם של ישראל הוליך לשחוט את בנו אולי יתרצה בו לפני יי אלהיו על כך קנא על בניו ויעש בעבדיך נקמה.

אז אמר המלך אני אשחט את שני בני בעבור יי אולי אתרצח בם להם ויעזרני ויגע הדבר לאדרמלך ושראצר בניו ויארבו לו ויהרגוהו בחרב בשעה שנכנם להתפלל לפני דגון טעותו שנאמר ואדרמלך ושראצר בניו הכוהן בחרב.)

והמה נמלטו ארץ אררט ויפקד אסרחדון את אקיקר בן חננאל אחי על כל אשר לו ומושל בכל ארץ אשור:

ולא הוה יומין ארבעין [עד קטלוניה] תרי בנוהי ואנון ערקו לטורי אררט. ומלך אסרדון [ברי תחתיהו]. והוא אשלט לאחיקר בר ענאל אחי על כל שיזפנות מלכותה. ולה הוה שלטן על כל המרכלות מלכא.

22 τότε ἠξίωσεν Αχιχαρος περὶ ἐμοῦ, καὶ κατῆλθον εἰς τὴν Νινευη. Αχιχαρος γὰρ ἦν ὁ ἀρχιοινοχόος καὶ ἐπὶ τοῦ δακτυλίου καὶ διοικητὴς καὶ ἐκλογιστῆς ἐπὶ Σενναχηριμ βασιλέως Ἀσσυρίων, καὶ κατέστησεν αὐτὸν Σαχερδονος ἐκ δευτέρας· ἦν δὲ ἐξάδελφός μου καὶ ἐκ τῆς συγγενείας μου.

22 ומליל אקיקר מלין טבין על טובי למלכא ובעא מיניה ואתביניה לנינוה מטול דהוה אקיקר רחימיה וקריביה ובאנונה ההיא אהדרו ליה חנה איתתיה וטוביה בריה:

וידבר אקיקר עלי אל המלך דברים טובים עד אשר השיבני לנינוה כי היה אקיקר אהובי וקרובי.

(וישיבו לי את חנה אשתי ואת טוביה בני כי צוה המלך אשור לתפשם בסעפו אשר זעף עלי:)

ובעה אחיקר עלי. ארי ואחיקר אחי הוה רב שקה ורב עזקן והמרכל ושיזפן קדם אסרחריב מלך אתור. ואשלטה אסרחדון תנין לה. ארי בר אחי הוה ומן בית אבי ומן השפחתי.

 

2: ב

1 Καὶ ἐπὶ Σαχερδονος βασιλέως κατῆλθον εἰς τὸν οἶκόν μου, καὶ ἀπεδόθη μοι ἡ γυνή μου Αννα καὶ Τωβιας ὁ υἱός μου. καὶ ἐν τῇ πεντηκοστῇ τῇ ἑορτῇ ἡμῶν, ἥ ἐστιν ἁγία [ἑπτὰ] ἑβδομάδων, ἐγενήθη μοι ἄριστον καλόν, καὶ ἀνέπεσα τοῦ ἀριστῆσαι.

והוה כד מטא חגא דשבועיא אתקין אריסטוון רב וכד יתיב על פתורא

ובשנה ההיא בחג השבועות הכינותי בביתי סעודה גדולה וישבתי על שלחני

וביומי אסרחדון מלכא כדי תבת לביתי ואתבת לי חנה אנתתי וטוביה ברי ביום חג שבועיא הות לי שרו טבה ורבעת למאכל ואקרבו פתורא לקודמי וחזית מפתניא די קרבו עלוהי שגיאין

2 καὶ παρετέθη μοι ἡ τράπεζα, καὶ παρετέθη μοι ὀψάρια πλείονα, καὶ εἶπα τῷ Τωβια τῷ υἱῷ μου Παιδίον, βάδιζε καὶ ὃν ἂν εὕρῃς πτωχὸν τῶν ἀδελφῶν ἡμῶν ἐκ Νινευητῶν αἰχμαλώτων, ὃς μέμνηται ἐν ὅλῃ καρδίᾳ αὐτοῦ, καὶ ἄγαγε αὐτὸν καὶ φάγεται κοινῶς μετ' ἐμοῦ· καὶ ἰδὲ προσμενῶ σε, παιδίον, μέχρι τοῦ σε ἐλθεῖν.

אמ[ר] לטוביה בריה זיל ואייתי לי מאחנא מסכניא מן דחליא דאלהא למיכל עמנא ואגא אמתין לך עד מייתך:

לאכולואמרתי לטוהיה בני לך והבא לנו מאחינו העניים לאכול עמנו ואני וכל היושבים עמי לא נאכל עד בואך.

ואמרת לטוביה ברי: ברי אזל דבר לכל מן די תהשכח באחינא [...] ברי אזל דבר ואתהייתה ויכל כחדא עמי והא אנה.

3 καὶ ἐπορεύθη Τωβιας ζητῆσαί τινα πτωχὸν τῶν ἀδελφῶν ἡμῶν. καὶ ἐπιστρέψας λέγει Πάτερ. καὶ εἶπα αὐτῷ Ἰδοὺ ἐγώ, παιδίον. καὶ ἀποκριθεὶς εἶπεν Πάτερ, ἰδοὺ εἷς ἐκ τοῦ ἔθνους ἡμῶν πεφόνευται καὶ ἔρριπται ἐν τῇ ἀγορᾷ καὶ αὐτόθι νῦν ἐστραγγάληται.

ואזל טוביה ואשכח גברא חד קטיל רמא באורחא וחוי לאבוהי.

וילך טוביה בני לבקש מהעניים וישב ךר נפש ויאמר אלי אבי אחד מאחינו נהרג והישלך ברחוב העיר.

4 καὶ ἀναπηδήσας ἀφῆκα τὸ ἄριστον πρὶν ἢ γεύσασθαί με αὐτοῦ καὶ ἀναιροῦμαι αὐτὸν ἐκ τῆς πλατείας καὶ εἰς ἓν τῶν οἰκιδίων ἔθηκα μέχρι τοῦ τὸν ἥλιον δύειν καὶ θάψω αὐτόν.

וכד שמע טובי כן קם מן פתורא ולא אכל ואזל ונטליה מן רחובא דקרתא ואעליה בחד ביתא עד מיעל שמשא דיכיל למקבריה.

וכאשר שמעתי נבהלתי ויצר לי מאד ועזבתי את שלחני והלכתי והרימותיו מן הרחוב ושמתיו ברשותי עד בא השמש שאוכל לקברו.

5 ἐπιστρέψας οὖν ἐλουσάμην καὶ ἤσθιον τὸν ἄρτον μετὰ πένθους·

ותב לביתיה ואכל לחמיה באילוא ובדוונא.

ושבתי לביתי ואכלתי לחמי בדמעה ובקינה.

6 καὶ ἐμνήσθην τοῦ ῥήματος τοῦ προφήτου, ὅσα ἐλάλησεν Αμως ἐπὶ Βαιθηλ λέγων Στραφήσονται ὑμῶν αἱ ἑορταὶ εἰς πένθος καὶ πᾶσαι αἱ ᾠδαὶ ὑμῶν εἰς θρῆνος καὶ ἔκλαυσα.

ואמר ווי דאיתקיים בנא והפכתי חגיכם לאכל ובכא בכיה רבא לחדא:

וזכרתי את הדבר אשר דבר עמוס הנביא בבית אל לאמר והפכתי חגיכם לאבל וגו ואבכה הרבה מאד.

7 καὶ ὅτε ἔδυ ὁ ἥλιος, ᾠχόμην καὶ ὀρύξας ἔθαψα αὐτόν.

וכד על שימשא אזל וקבריה.

ויהי כבוא השמש הלכתי וקברתי את החלל.

8 καὶ οἱ πλησίον μου κατεγέλων λέγοντες Οὐ φοβεῖται οὐκέτι· ἤδη γὰρ ἐπεζητήθη τοῦ φονευθῆναι περὶ τοῦ πράγματος τούτου καὶ ἀπέδρα, καὶ πάλιν ἰδοὺ θάπτει τοὺς νεκρούς.

וקריבוהי גחכין עלוהי ואמרין לית דין דחיל מן נפשיה והוא קבר מיתיא:

וקרובי ומשפחתי מלעיגים עלי לאמר אין זה ירא על נפשו והוא קובר את החללים.

9 καὶ αὐτῇ τῇ νυκτὶ ἐλουσάμην καὶ εἰσῆλθον εἰς τὴν αὐλήν μου καὶ ἐκοιμήθην παρὰ τὸν τοῖχον τῆς αὐλῆς, καὶ τὸ πρόσωπόν μου ἀνακεκαλυμμένον διὰ τὸ καῦμα·

ובליליא ההוא לא טהל מל מיתא ושכב על ערסיה סטר כותלא ואפוהי גליין.

ובלילה ההוא אחרי קברי את המת עשיתי טבילה ולא יכלתי לטהר את עצמי בארץ טמאה כראוי בארץ ישראל. וכאשר דבר עלינו ירמיה הנביא לאמר לא תטהרי אחרי מתי עוד. והלכתי ושכבתי אצל הקיר ופני מגלים.

10 καὶ οὐκ ᾔδειν ὅτι στρουθία ἐν τῷ τοίχῳ ἐπάνω μού εἰσιν, καὶ ἐκάθισεν τὸ ἀφόδευμα αὐτῶν εἰς τοὺς ὀφθαλμούς μου θερμὸν καὶ ἐπήγαγεν λευκώματα. καὶ ἐπορευόμην πρὸς τοὺς ἰατροὺς θεραπευθῆναι, καὶ ὅσῳ ἐνεχρίοσάν με τὰ φάρμακα, τοσούτῳ μᾶλλον ἐξετυφλοῦντο οἱ ὀφθαλμοί μου τοῖς λευκώμασιν μέχρι τοῦ ἀποτυφλωθῆναι· καὶ ἤμην ἀδύνατος τοῖς ὀφθαλμοῖς ἔτη τέσσαρα. καὶ πάντες οἱ ἀδελφοί μου ἐλυποῦντο περὶ ἐμοῦ, καὶ Αχιαχαρος ἔτρεφέν με ἔτη δύο πρὸ τοῦ αὐτὸν βαδίσαι εἰς τὴν Ἐλυμαίδα.

ולא ידע דצפרין קיימין עלוהי בכותלא. ונפל מצואתהון על עינוהי. והות חילוז בעיניה וכל צפר וצפר הוה אזיל לאסייא לאסאה עיינוי ולא איתסי אלא אסגי חיורא בעינוי עד דאיסתמי והוה סמיא ארבע שנין וכל אחוהי וקריביהי הוו עציבין עליה. ואקיקר הוה מפרנס גתיה ליומין סגיאין

ולא ידעתי כי צפרים עלי בקיר. ונפלה צואתם על עיני תנעשית תבלול בעיני. והלכתי בבקר אל הרופאים לרפאת אותי ולא יכלו. והייתי עור ארהע שנים. וכל אחי וקרובי עצבים על עורות עיני. ואקיקר קרובי רועה אותי.

11 Καὶ ἐν τῷ χρόνῳ ἐκείνῳ Αννα ἡ γυνή μου ἠριθεύετο ἐν τοῖς ἔργοις τοῖς γυναικείοις·

חנה אתתיה הוה עבדה עבידתא לנשייא חורנייתא

ובעת ההיא חנה אשתי עושה מלאכה לנשים ואירגת יריעות לאחרים ומקבלת שכרה.

12 καὶ ἀπέστελλε τοῖς κυρίοις αὐτῶν, καὶ ἀπεδίδουν αὐτῇ τὸν μισθόν. καὶ ἐν τῇ ἑβδόμῃ τοῦ Δύστρου ἐξέτεμε τὸν ἱστὸν καὶ ἀπέστειλεν αὐτὸν τοῖς κυρίοις, καὶ ἔδωκαν αὐτῇ τὸν μισθὸν πάντα καὶ ἔδωκαν αὐτῇ ἐφ' ἑστίᾳ ἔριφον ἐξ αἰγῶν.

ויהבו ליה גדיא חד בכין אגרה

ויהי היום ויתנו לה גדי אחד בשכרה.

13 καὶ ὅτε εἰσῆλθεν πρός με, ὁ ἔριφος ἤρξατο κράζειν· καὶ ἐκάλεσα αὐτὴν καὶ εἶπα Πόθεν τὸ ἐρίφιον τοῦτο; μήποτε κλεψιμαῖόν ἐστιν; ἀπόδος αὐτὸ τοῖς κυρίοις αὐτοῦ· οὐ γὰρ ἐξουσίαν ἔχομεν ἡμεῖς φαγεῖν οὐδὲν κλεψιμαῖον.

והוה שמע גדיא זעיק בביתא ושאל יתה מנן ליך גדיא הדין דילמא גניב הוא אהדר יתיה למריה דלא כשר לנא למיכל מן גניבתא.

ואשמע קול הגדי צועק ואומר לה מאין בא הגדי הזה השמרי בנפשך שלא יהיה גנוב.

14 καὶ λέγει μοι αὐτή Δόσει δέδοταί μοι ἐπὶ τῷ μισθῷ. καὶ οὐκ ἐπίστευον αὐτῇ καὶ ἔλεγον ἀποδοῦναι τοῖς κυρίοις καὶ προσηρυθρίων χάριν τούτου πρὸς αὐτήν· εἶτα ἀποκριθεῖσα λέγει μοι Καὶ ποῦ εἰσιν αἱ ἐλεημοσύναι σου; ποῦ εἰσιν αἱ δικαιοσύναι σου; ἰδὲ ταῦτα μετὰ σοῦ γνωστά ἐστιν.

עמת יתיה ליתוי מן גניבתא ברם באגר עובד ידאי קבילתיה. ולא האמין טובי למילתא ונצא עמיה על גדיא. ענת חנה אנתתיה ואמרת ליה אן טובך וזכוותך וקלנך אתגלי לכולא:

ותאמר אלי לא כן הדבר כי נתון אלי על שכרי. ולא האמנתי לה וצעקתי עליה לאמר לכי ושלמי אותו לבעליו. והיינו מתקתטטים יחד על עסק הגדי. ותען חנה ותאמר אלי איה חסדיך וצדקותיך שלא יועילו לך בעת צרתך וחרפתך מודעת לבריות:  

3: ג

1 καὶ περίλυπος γενόμενος τῇ ψυχῇ καὶ στενάξας ἔκλαυσα καὶ ἠρξάμην προσεύχεσθαι μετὰ στεναγμῶν

כד שמע טובי אתאלץ סגי ובכא ושרא לצלאה בערת נפשיה וגדין אמר

ואני נתעצבתי ונהייתי ונחלתי על שברי והתפללתי לפני יי ואמרתי

2 Δίκαιος εἶ, κύριε, καὶ πάντα τὰ ἔργα σου δίκαια, καὶ πᾶσαι αἱ ὁδοί σου ἐλεημοσύνη καὶ ἀλήθεια· σὺ κρίνεις τὸν αἰῶνα.

זכאי את אלהא רבא וכל עובדך נבורתא וכל אירחתך טיבו וקשוט ואת דיין כל ארעא

צדיק אתה יי וישר משפטך כי כל מעשיך גבורה וכל דרכיך חסד ואמת. ואתה שופט הארץ

3 καὶ νῦν σύ, κύριε, μνήσθητί μου καὶ ἐπίβλεψον καὶ μή με ἐκδικήσῃς ταῖς ἁμαρτίαις μου καὶ ἐν τοῖς ἀγνοήμασίν μου καὶ τῶν πατέρων μου, οἷς ἥμαρτον ἐναντίον σου

לא תנקום מינאי כחובאי וכחובי אבהתאי

ואתה צדיק על כל הבא עלי כי אמת עשית ואני הרשעתי.

4 καὶ παρήκουσα τῶν ἐντολῶν σου. καὶ ἔδωκας ἡμᾶς εἰς ἁρπαγὴν καὶ αἰχμαλωσίαν καὶ θάνατον καὶ εἰς παραβολὴν καὶ λάλημα καὶ ὀνειδισμὸν ἐν πᾶσιν τοῖς ἔθνεσιν, ἐν οἷς ἡμᾶς διεσκόρπισας.

5 καὶ νῦν πολλαί σου αἱ κρίσεις ὑπάρχουσιν ἀληθιναὶ (ποιῆσαι ἐξ ἐμοῦ למעבד בי) περὶ τῶν ἁμαρτιῶν μου, ὅτι οὐκ ἐποιήσαμεν τὰς ἐντολάς σου καὶ οὐκ ἐπορεύθημεν ἀληθινῶς ἐνώπιόν σου.

6 καὶ νῦν κατὰ τὸ ἀρεστόν σου ποίησον μετ' ἐμοῦ καὶ ἐπίταξον ἀναλαβεῖν τὸ πνεῦμά μου ἐξ ἐμοῦ, ὅπως ἀπολυθῶ ἀπὸ προσώπου τῆς γῆς καὶ γένωμαι (γῆ עפר)· διὸ λυσιτελεῖ μοι ἀποθανεῖν (μᾶλλον ἢ ζῆν, ὅτι ὀνειδισμοὺς ψευδεῖς ἤκουσα, καὶ λύπη πολλὴ μετ' ἐμοῦ. κύριε, ἐπίταξον ὅπως ἀπολυθῶ ἀπὸ [מאש]ר לחיות כי חרפות [שקר שמעתי ועצבת] רבה עמי. אמור להרויח מן) τῆς ἀνάγκης ταύτης, ἀπόλυσόν με εἰς τὸν τόπον (τὸν αἰώνιον καὶ μὴ ἀποστρέψῃς τὸ πρόσωπόν σου, κύριε, ἀπ' ἐμοῦ [עו]ל[מים וא]ל תסתר את פניך ממני)· διὸ λυσιτελεῖ μοι ἀποθανεῖν μᾶλλον (ἢ βλέπειν [ומ]ן למ[חזה]) ἀνάγκην πολλὴν ἐν τῇ ζωῇ μου καὶ μὴ ἀκούειν ὀνειδισμούς.

4 5 6 ואנא ואבהתאי חבנא קדמך ואעדינא מפקודך ויהבתה יתנא לשביא ולבזה לקלנא ולשועי לכל עממיא דאגליתא יתנא ביניהון: וכען אלהא רחמך נפישין ודינך קשוט לא תגמול עמי כחובאי ברם: כחסדך סגיא עביד עמי וקביל נפשי מן ידאי ארום טב לי מותי מחיי במסכנות רבתא ובחיסודא אליו ולא אשמע קלנא עוד:

ועתה יי אב הרחמים אדון הסליחות זכרני נא ופקדני נא במדת רחמיך וחסדיך ואל נא תגמול עלי כחטאתי וכעונותי וכעונות אבותי אשר לא שמרו מצותיך וישליכו את תורתך אחרי גום ותתן אותנו לחרפה ולמשל ולשנינה בכל העמים ולמשול בנו גוים אשר הדחתנו שם ביום חזה ולולי יי צבאות שהותיר לנו שריר כמעט כסדום היינו לעמורה דמינו.

ועתה יי רבים משפטיך ואמת ואל תגמלני כעונותי וכעונות אבותי כי חטאנו לפניך ולא הלכנו בדרכיך. ועתה כטוב וכישר בעיניך עשה נא עמי וקח נא את נפשי ממני כי טוב מותי מחיי ולא אשמע חרפתי עוד.

7 Ἐν τῇ ἡμέρᾳ ταύτῃ συνέβη Σαρρα τῇ θυγατρὶ Ραγουηλ τοῦ ἐν Ἐκβατάνοις τῆς Μηδίας καὶ αὐτὴν ἀκοῦσαι (ὀνειδισμοὺς ὑπὸ μιᾶς חסדי[ן] מן חדה) τῶν παιδισκῶν τοῦ πατρὸς ἑαυτῆς,

8 διότι ἦν ἐκδεδομένη ἀνδράσιν ἑπτά, καὶ Ασμοδαῖος (τὸ δαιμόνιον τὸ πονηρὸν ἀπέκτεννεν αὐτοὺς [שדא באי]שא קטל [אנון]) πρὶν ἢ γενέσθαι αὐτοὺς μετ' αὐτῆς, καθάπερ ἀποδεδειγμένον ἐστὶν ταῖς γυναιξίν. καὶ εἶπεν αὐτῇ ἡ παιδίσκη Σὺ εἶ ἡ ἀποκτέννουσα τοὺς ἄνδρας σου· ἰδοὺ ἤδη ἀπεκδέδοσαι ἑπτὰ ἀνδράσιν καὶ ἑνὸς αὐτῶν οὐκ ὠνομάσθης.

9 τί ἡμᾶς μαστιγοῖς περὶ τῶν ἀνδρῶν σου, ὅτι ἀπέθανον; βάδιζε μετ' αὐτῶν, καὶ μὴ ἴδοιμεν υἱόν σου μηδὲ θυγατέρα εἰς τὸν αἰῶνα.

7 8 9 וביומא ההוא שרה בת רעואל דהות באגבתניס מדיהתא בארעא דמדי שמעת חיסודא רבתא. מטול דאתיהיבת לשבעה גוברין לאינתו ולא על עלה אינש כאורח כל ארעא ארום אשמדאי מלכא דשידי קטיל יתהון עד לא יעלון עלה כאורח כל ארעא אמרת ליה אמהה אנת היא דקטלת ית גובריא דיליך מטול דאתיהיבת לשבעה גוברין וחד מנחון לא עאל עלך דאנת מלקה יתהון ובדיל גובריא דקטלת לואי דתימות אנת כמה דמיתו אינון ולא נחזי מנך לא ברא ולא ברתא לעלם:

וביום ההוא נקרה לשרה בת רעואל שהיתה באגבתנים במדינת ארץ מדי בעת היו משפחות אביה מחרפים אותה ומלעיגים בה ואומרים לה לא יש ראוי לקרא לך שרה אלא צרה על דבר שנתנה לאשה לשבעה אנשים ולא קרב לה אחד מהם כי אם אשמדי מלך השדים היה הורג איום קודם שקרבו אליה כדרך כל הארץ ותאמר אליה השפחה למה את הורגת את אנשיך ותלקי אותנו על הדבר הרע הזה וטוב יהיה לאבותיך שתמותי תחתם ולא יראו ממך לא בן ולא בת לעולם

10 ἐν τῇ ἡμέρᾳ ἐκείνῃ ἐλυπήθη ἐν τῇ ψυχῇ καὶ ἔκλαυσεν καὶ ἀναβᾶσα εἰς τὸ ὑπερῷον τοῦ πατρὸς αὐτῆς ἠθέλησεν ἀπάγξασθαι. καὶ πάλιν ἐλογίσατο καὶ λέγει Μήποτε (ὀνειδίσωσιν τὸν πατέρα μου יחרפו א[ת אבי]) καὶ ἐροῦσιν αὐτῷ (Μία σοι ὑπῆρχεν θυγάτηρ חיה לכה בת [יחידה]) ἀγαπητὴ καὶ αὐτὴ ἀπήγξατο ἀπὸ τῶν κακῶν· (עלי אין כשר לה[תלות]) καὶ κατάξω τὸ γῆρας τοῦ πατρός μου μετὰ λύπης εἰς ᾅδου· χρησιμώτερόν μοί ἐστιν μὴ ἀπάγξασθαι, ἀλλὰ δεηθῆναι τοῦ κυρίου ὅπως ἀποθάνω καὶ (μηκέτι ὀνειδισμοὺς ἀκούσω ἐν τῇ ζωῇ μου לוא עוד אשמע ולוא ישמע [אבי]).

11 ἐν αὐτῷ τῷ καιρῷ διαπετάσασα τὰς χεῖρας πρὸς (τὴν θυρίδα ἐδεήθη [הח]לון ות[ת]חנן) καὶ εἶπεν Εὐλογητὸς εἶ, θεὲ ἐλεήμων, καὶ εὐλογητὸν τὸ ὄνομά σου εἰς τοὺς αἰῶνας, καὶ εὐλογησάτωσάν σε πάντα τὰ ἔργα σου εἰς τὸν αἰῶνα.

12 καὶ νῦν ἐπὶ σὲ τὸ πρόσωπόν μου καὶ τοὺς ὀφθαλμούς μου ἀνέβλεψα·

13 εἰπὸν ἀπολυθῆναί με ἀπὸ τῆς γῆς καὶ μὴ ἀκούειν με μηκέτι ὀνειδισμούς.

10 11 12 13 והוה כד שמעת שרה מיליא אילין אתאלצת סני ובכת וסליקת לעיליתא דאבוהא וסבת למצלב גרמה ולאחתא שיבתא דאבוהא בדוונא לשאול מטול כן לית לי טב למצלב גרמי ברם טב לי לצלאה קדם אלהא ולא אשמע חיסודא תוף: בעידנא ההיא פריסת ידהא בצלו קדם אלהא וכדין אמרת בריך את יי אלהים רחמנא וחננא ובריך שם קדשך דמפרש בכל עלמיא יברכונך כל עובדי ידך לעלם ולעלמי עלמין: וכען יי קדמך ארימית אפאי ועינאי לוותך: תעיין אימר דאתיב לעפרי ולא אשמע חיסודאי עוד

ויהי כאשר שמעה שרה החרפה הזאת ותתחלחל מאד ותבך ותעל אל עלית אביה ותזעק לפני יי בקול מר ותאמר יי אלהים אתה נתתני לאבי והם זקנים באים בימים ואתה השלחת על אמשי הלוקחים אותי את מלך השדים כי אתה אלהי כל הרוחות וכל השדים ויוצר כל הבריות ובידך כל מיני מזיקין שבעולם ועתה יי הטוב בעיניך שאוריד את שיבת אבי ואמי בינון שאולה ואם יצא גזר דין מלפניך עלי כזאת הרגני נא הרוג ואל אראה עוד ברעתי המרובה וחרפתי הגדולה:

14 σὺ γινώσκεις, δέσποτα, ὅτι καθαρά εἰμι ἀπὸ πάσης ἀκαθαρσίας ἀνδρὸς

15 καὶ οὐχὶ ἐμόλυνά μου τὸ ὄνομα καὶ οὐδὲ τὸ ὄνομα τοῦ πατρός μου ἐν τῇ γῇ τῆς αἰχμαλωσίας μου. μονογενής εἰμι τῷ πατρί μου, καὶ οὐχ ὑπάρχει αὐτῷ ἕτερον τέκνον, ἵνα κληρονομήσῃ αὐτόν, οὐδὲ ἀδελφὸς αὐτῷ ἐγγὺς οὔτε συγγενὴς αὐτῷ ὑπάρχει, ἵνα συντηρήσω ἐμαυτὴν αὐτῷ γυναῖκα. ἤδη ἀπώλοντό μοι ἑπτά, καὶ ἵνα τί μοί ἐστιν ἔτι ζῆν; καὶ εἰ μή σοι δοκεῖ ἀποκτεῖναί με, κύριε, νῦν εἰσάκουσον ὀνειδισμόν μου.

14 15 גלי קדמך יי דדכיא אנא מכל סואבת גבר. ולא סאיבית ית שמאי וית שמא דאבא בארע תותבותי יחידה אנא לאבא ולית ליה בר למירת אחסנתיה ולא קריב אית ליה די ישארינני ליה והרי מיתו כגיני שבעה גוברין ומה אית לי תוף חיי ואם לית טב קדמך למיקטל יתי חוס עלאי ולא אשמע חיסודא תוף:

ידעת יי כי טהורה אני מכל ממאת אדם ולא טמאתי שמי ואת שם אבותי בארץ גלותי ואני יחידה לאבי ולאמי ואין לו בן לירש את נחלתו ולא יש לו קרוב שיורשני והנה מתו בעבורי שבעה אנשים ומה יתרון לי להיות עוד בעולם ואם לא טוב בעיניך להמיתני הביטה וענני וחנני ולא אשמע חרפתי עוד

16 Ἐν αὐτῷ τῷ καιρῷ εἰσηκούσθη ἡ προσευχὴ ἀμφοτέρων ἐνώπιον τῆς δόξης τοῦ θεοῦ,

ביומא ההוא עלת צלותא דתרויהון קדם כורסי יקרא דאלהא רבא

בעת ההיא נשמעת תפלת שניהם לפני כסא הכבוד תפלת טובי על עורות עיניו ותפלת שרה על שפלות אבותיה

17 καὶ ἀπεστάλη Ραφαηλ ἰάσασθαι τοὺς δύο, Τωβιν (ἀπολῦσαι τὰ λευκώματα ἀπὸ τῶν ὀφθαλμῶν αὐτοῦ, ἵνα ἴδῃ τοῖς ὀφθαλμοῖς τὸ φῶς τοῦ θεοῦ לאסיא חרריא [לירא] נהרת שמיא>), καὶ Σαρραν τὴν Ραγουηλ δοῦναι αὐτὴν Τωβια τῷ υἱῷ Τωβιθ γυναῖκα καὶ λῦσαι Ασμοδαιον τὸ δαιμόνιον τὸ πονηρὸν ἀπ' αὐτῆς, διότι Τωβια ἐπιβάλλει κληρονομῆσαι αὐτὴν παρὰ πάντας τοὺς θέλοντας λαβεῖν αὐτήν. ἐν ἐκείνῳ τῷ καιρῷ ἐπέστρεψεν Τωβιθ ἀπὸ τῆς αὐλῆς εἰς τὸν οἶκον αὐτοῦ καὶ Σαρρα ἡ τοῦ Ραγουηλ καὶ αὐτὴ κατέβη ἐκ τοῦ ὑπερῴου.

ושלח מלאכא רפאל לאסאה תרויהול ית טובי לאעדאה חיורא מעינוי וית שרה בת רעואל למיתן לטוביה בר טובי לאינתו ולאעדאה אשמדאי מלכא דשידי מינה: וכד שיצי טובי ית צלותיה תב לכיתיה ושרה בת רעואל נחתת מעיליתא דאבוהא כד שיציאת לצלאה:

וישלח יי את המלאך רפאל השר הממונה על הרפואות לרפאת את שניהם את טובי אב טוביה לרפאתו מחלי עיניו ואת שרה בת רעואל לתתה לטוביה בן טובי לאשה ולהסיר ממנה את אשמדי מלך השדים. וככלות טובי את תפלתו וישב אל ביתו ושרה בת רעואל ירדה מעלית אביה ככלותה להתפלל אל יי  

4: ד

1 Ἐν τῇ ἡμέρᾳ ἐκείνῃ ἐμνήσθη Τωβιθ τοῦ ἀργυρίου, ὃ παρέθετο Γαβαήλῳ ἐν Ῥάγοις τῆς Μηδίας,

בה בשעתא דכר טובי ית כספא דאפקיד בידא דגבאל בקורי ריגש בארעא דמדי

בעת ההיא זכר טובי את הכסף אשר הפקיד ביד גביאל במדינת רגאש בארץ מדי.

2 καὶ εἶπεν ἐν τῇ καρδίᾳ αὐτοῦ Ἰδοὺ ἐγὼ ᾐτησάμην θάνατον· τί οὐχὶ καλῶ Τωβιαν τὸν υἱόν μου καὶ ὑποδείξω αὐτῷ περὶ τοῦ ἀργυρίου τούτου πρὶν ἀποθανεῖν με;

ואמר בליביה הא שאלית ית נפשי ליממת איקרי ית ברי טוביה ואודע ליה עסקא דכספא עד לא אימות:

ויאמר בלבו הנה אנכי שואל בכל יום את נפשי למות ועתה אקרא את טוביה בני ואודיע אותו את דבר הכסף בטרם אמות.

3 καὶ ἐκάλεσεν Τωβιαν τὸν υἱὸν αὐτοῦ, καὶ ἦλθεν πρὸς αὐτόν· καὶ εἶπεν αὐτῷ Θάψον με καλῶς· καὶ τίμα τὴν μητέρα σου καὶ μὴ ἐγκαταλίπῃς αὐτὴν πάσας τὰς ἡμέρας τῆς ζωῆς αὐτῆς καὶ ποίει (τὸ ἀρεστὸν ἐνώπιον αὐτῆς καὶ μὴ λυπήσῃς τὸ πνεῦμα αὐτῆς רצונ[ה ו]אל ת[וגה רוחה) ἐν παντὶ πράγματι.

וקרא טוביה בריה ואמר ליה ברי כד אימות קבר יתי ביקר וייקר ית אימך ולא תשבקימה כל יומי חייהא ועביד לה כל דתקין בעינהא ולא תסרב על מימר פומהא

ויקרא את טובי בנו ויאמר אליו כאשר אמות קבור אותי בכבוד וכבד את אמך ואל תעזבנה כל ימי חייה ואל תמרה את פיה ועל תמרר את חייה.

4 μνήσθητι αὐτῆς, παιδίον, ὅτι κινδύνους πολλοὺς (ἑώρακεν ἐπὶ σοὶ ἐν τῇ κοιλίᾳ αὐτῆς וסבול אותכה במעי[ה])· καὶ ὅταν ἀποθάνῃ, θάψον αὐτὴν παρ' ἐμοὶ ἐν ἑνὶ τάφῳ.

אידכר כמה אתעיקת עלך וכד מיתא קבר יתה עמי בקברא חד:

וזכור בני כמה צרות עברו עליה בהיותך בבטנה ובמותה קבור אותה עמי בכבוד בקבר אחד

5 καὶ πάσας τὰς ἡμέρας σου, παιδίον, τοῦ κυρίου μνημόνευε καὶ μὴ θελήσῃς ἁμαρτεῖν καὶ παραβῆναι τὰς ἐντολὰς αὐτοῦ· δικαιοσύνας ποίει πάσας τὰς ἡμέρας τῆς ζωῆς σου καὶ μὴ πορευθῇς ταῖς ὁδοῖς τῆς ἀδικίας·

וכל יומך יי אלהך תדחל ולא תצבא למיחטי ולא תעבר על תפקדתייא עביד צדקתא כל יומך ולא תהך עם גבר חטוף.

וכל ימיך זכור את בוראך ולא תחטא לפניו ולא תעבור על מצוותיו ומכל אשר יתן לך יי אל תמנע ידך מעשות צדקה ואל תתחבר עמ אמשי חמס.

וכול יםיכה בני לאלהים הי[ה ז]כר (וביומך יי הוי דכר ליייי) ואל תצבי למחטא ולמשטה מאמרה (מאמרו). אמת היה [עושה ל]ול ימי ח[ייכה]. [בדר]י (ד) שקר.

6 διότι οἱ ποιοῦντες ἀλήθειαν εὐοδωθήσονται ἐν τοῖς ἔργοις αὐτῶν.

ארום אם תעביד קשוט טב לך בכל דלך וכל עבדי צדקתא טוביהון:

כי בעשות ה[אמת ... יה]יה עמך.

7 καὶ πᾶσι τοῖς ποιοῦσι τὴν δικαιοσύνην ἐκ τῶν ὑπαρχόντων σοι ποίει ἐλεημοσύνην, καὶ μὴ φθονεσάτω σου ὁ ὀφθαλμὸς ἐν τῷ ποιεῖν σε ἐλεημοσύνην· μὴ ἀποστρέψῃς τὸ πρόσωπόν σου ἀπὸ παντὸς πτωχοῦ, καὶ ἀπὸ σοῦ οὐ μὴ ἀποστραφῇ τὸ πρόσωπον τοῦ θεοῦ.

ולא תתכסי מן גבר חסיך ואלהא לא יכסה שכינתיה מינך.

ברי מנכסך עביד צדקתא וכארך ידך ברי הוי (היה) עבד (עושה) צדקתא (צדקות ואל תס[תר פניך מן כול [ע]נו. אף ממכה לוא יס[תרו פני אלהי]ם.

8 ὡς σοὶ ὑπάρχει, κατὰ τὸ πλῆθος ποίησον ἐξ αὐτῶν ἐλεημοσύνην· ἐὰν ὀλίγον σοι ὑπάρχῃ, κατὰ τὸ ὀλίγον μὴ φοβοῦ ποιεῖν ἐλεημοσύνην·

ברי עד דאית יוכלא בידך למעבד צדקתא עביד ואם מתרחק מינך עותרא עביד צדקתא ותקנה נכסין.

אם יהיה לכה בנ[י רוב כרוב חיה [עוש]ה ממנו צד[קו]ת. אם יהיה לך מעט למעט ... [בעש]ותך צדקה.

9 θέμα γὰρ ἀγαθὸν θησαυρίζεις σεαυτῷ εἰς ἡμέραν ἀνάγκης·

ואם תעביד צדקתא דרופוק טב תקנה ביום ריתחא.

שים טובה

10 διότι ἐλεημοσύνη ἐκ θανάτου ῥύεται καὶ οὐκ ἐᾷ εἰσελθεῖν εἰς τὸ σκότος·

10 ארום היא משיזבא מן מותא ולא תשבוק למרה למיחת חשוכא.

11 δῶρον γὰρ ἀγαθόν ἐστιν ἐλεημοσύνη πᾶσι τοῖς ποιοῦσιν αὐτὴν ἐνώπιον τοῦ ὑψίστου.

11 טבתא וכל מאן דעביד לה יתקיים בדילה הלא אבהתנא לא אישתבחו אילהין בצדקתא. באברהם אבונא כתבא מפרש כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו וגו לעשות צדקה ומשפט ביצחק כת ויזרע יצחק בארץ ההיא ביעקב כת וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך:

6-11 אל תעלים עיניך מעניי ישראל ואל יעלים יי עיניו ממך בעת צרתך. ואם לא תשיג ידך לעשות עושר אל תמנע מעשות צדקה מן הנמצא בידך. ותקנה לך עושר ואוצרות כסף וזהב בצדק כי לא יועילו אוצרות רשע וצדקה תציל ממות וכל המתעסק בצדקה יחזה פני אלהים ככותב "אני בצדק אחזה פניך" ועוסקים עמו מן השמים.

12 πρόσεχε σεαυτῷ, παιδίον, ἀπὸ πάσης πορνείας καὶ γυναῖκα πρῶτον λαβὲ ἀπὸ τοῦ σπέρματος τῶν πατέρων σου· μὴ λάβῃς γυναῖκα ἀλλοτρίαν, ἣ οὐκ ἔστιν ἐκ τῆς φυλῆς τοῦ πατρός σου, διότι υἱοὶ προφητῶν ἐσμεν. Νωε, Αβρααμ, Ισαακ, Ιακωβ οἱ πατέρες ἡμῶν ἀπὸ τοῦ αἰῶνος μνήσθητι, παιδίον, ὅτι οὗτοι πάντες ἔλαβον γυναῖκας ἐκ τῶν ἀδελφῶν αὐτῶν καὶ εὐλογήθησαν ἐν τοῖς τέκνοις αὐτῶν, καὶ τὸ σπέρμα αὐτῶν κληρονομήσει γῆν.

ברי מכל עצת חטאין ומכל טעותא מנע גרמך וסב לך אתתא מזרעיתך ולא תיסג מן בני עממיא ארום בני נביאי אנן מטול דנביאי קדמאי הוו נח ואברהם יצחק ויעקב אבהתאנא מעלמא הוי דכיר כל אילין נסיבו נשין מזרעא דאחוהון ואתבריכו בבניא וזרעייהן אחסינו ארעא:

13 καὶ νῦν, παιδίον, ἀγάπα τοὺς ἀδελφούς σου καὶ μὴ ὑπερηφανεύου τῇ καρδίᾳ σου ἀπὸ τῶν ἀδελφῶν σου καὶ τῶν υἱῶν καὶ θυγατέρων τοῦ λαοῦ σου λαβεῖν σεαυτῷ ἐξ αὐτῶν γυναῖκα, διότι ἐν τῇ ὑπερηφανίᾳ ἀπώλεια καὶ ἀκαταστασία πολλή, καὶ ἐν τῇ ἀχρειότητι ἐλάττωσις καὶ ἔνδεια μεγάλη· ἡ γὰρ ἀχρειότης μήτηρ ἐστὶν τοῦ λιμοῦ.

13 וכען ברי רחם ית אחך ולא יזוח לבך בבניא ובבנתא.

14 μισθὸς παντὸς ἀνθρώπου, ὃς ἐὰν ἐργάσηται, παρὰ σοὶ μὴ αὐλισθήτω, ἀλλὰ ἀπόδος αὐτῷ παραυτίκα, καὶ ἐὰν δουλεύσῃς τῷ θεῷ, ἀποδοθήσεταί σοι. πρόσεχε σεαυτῷ, παιδίον, ἐν πᾶσι τοῖς ἔργοις σου καὶ ἴσθι πεπαιδευμένος ἐν πάσῃ ἀναστροφῇ σου.

ברי הב לבך לכל עובדך ודסאני לך לחורני לא תעביד ארום בזדונא שגושיא אית והיא מרחק קדם יי.

15 καὶ ὃ μισεῖς, μηδενὶ ποιήσῃς. οἶνον εἰς μέθην μὴ πίῃς, καὶ μὴ πορευθήτω μετὰ σοῦ μέθη ἐν τῇ ὁδῷ σου.

15 לא תבית אגרת אגירא עמך ופולחנך ישלם לך אלהא

12-15 ואתה בני מנע את עצמך מכל טמאה ומכל זנות וקח לך אשה ממשפחתך ולא מכל בן נכר אשר לא מזרע אבותיך הוא כי מבני הנביאים אנחנו וזכר בני את אברהם את יצחק ואת יעקב אשר לקחו נשים ממשפחתם ולא אבו להתחתן בבני נכר ונתברכו בבנים ובנות. ואתה בני שים לבך לכל מעשיך ואשר תשנא לנפשך לא תעדה לאחרים. ולא תלין פעלת שכיר אתך מן היום אשר תסתכם עמו ופעולתך ישלם לך האלהים. ומנע את עצמך משכרון ולא יאנה לך כל און.

16 ἐκ τοῦ ἄρτου σου δίδου πεινῶντι καὶ ἐκ τῶν ἱματίων σου τοῖς γυμνοῖς· πᾶν, ὃ ἐὰν περισσεύσῃ σοι, ποίει ἐλεημοσύνην, καὶ μὴ φθονεσάτω σου ὁ ὀφθαλμὸς ἐν τῷ ποιεῖν σε ἐλεημοσύνην.

מלחמך הב לכפנין וממלבושך הב לערטילאין ולא יקשה בעינך:

ומלחמך ותן לרעבים ומבגדיך כסה ערמים ומכל העודף עשה ממנו צדקה ועל יקשה בעיניך.

17 ἔκχεον τοὺς ἄρτους σου ἐπὶ τὸν τάφον τῶν δικαίων καὶ μὴ δῷς τοῖς ἁμαρτωλοῖς.

17 ברי לחמך וחמרך אשוד על קברי זכאין

לחמך ויינך שפוך על קברי צדיקים.

18 συμβουλίαν παρὰ παντὸς φρονίμου ζήτησον καὶ μὴ καταφρονήσῃς ἐπὶ πάσης συμβουλίας χρησίμης.

ושמע למלכא טבא בכל עידן

ושמע וקבל לכל מי שיתן לך עצה טובה.

19 δώσει κύριος αὐτοῖς βουλὴν ἀγαθήν· καὶ ὃν ἂν θέλῃ κύριος, ταπεινοῖ ἕως ᾅδου κατωτάτω. καὶ νῦν, παιδίον, μνημόνευε τὰς ἐντολὰς ταύτας, καὶ μὴ ἐξαλειφθήτωσαν ἐκ τῆς καρδίας σου.

שאל אלהך והוא יכשר אורחותך ארום לית לאיניש מלך טב אלהין אלהא ארום כל דצבי מרים וכל דצבי מהשפיל: ברי טר אמרי פומי ופקודי ולא ילזון מעינך:

ובכל עת שאל מאת יי והוא יישר ארחותיך ועצתך כי אין ביד אדם שים עצה אלא בידי הב״ה לבד כי כל אשר יחפוץ יעשה וזה ישפיל וזה ירים. ושמור אמרי וכל אשר צויתי עליך ואל ילוזו מעיניך וחזק ואמץ כי יי יהיה עמך לעזר ולהועיל אם תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך.

20 καὶ νῦν, παιδίον, ὑποδεικνύω σοι ὅτι δέκα τάλαντα ἀργυρίου παρεθέμην Γαβαήλῳ τῷ τοῦ Γαβρι ἐν Ῥάγοις τῆς Μηδίας.

וכען ברי אודעך עסק כספי עשר ככרין דאפקדית בידא דגבאל בקורי ריגש במדי

ועתי בני אודיעך את דבר הכסף אשר היה לי ביד גביאל אחי קרובי עשר ככרי כסף במדינת רגאש ובארץ מדי כי לא ידעתי את יום מותי.

21 καὶ μὴ φοβοῦ, παιδίον, (ὅτι ἐπτωχεύσαμεν [מח]יי מסכנא)· ὑπάρχει σοι πολλὰ ἀγαθά, ἐὰν φοβηθῇς (τὸν θεὸν יייי אלהך) καὶ φύγῃς ἀπὸ πάσης ἁμαρτίας καὶ ποιήσῃς τὰ ἀγαθὰ ἐνώπιον κυρίου τοῦ θεοῦ σου.

ארום לא ידעית יום מותי: וכען קדם יי תדחל ותיטר גרמך מכל חובא ובצנעה תהך עימיה ויתן לך עותר רב:

ואתה בני אם תירא את יי ותשמור עצמך מכל חטא הוא יתן לך עושר גדל:  

5: ה

1 Τότε ἀποκριθεὶς Τωβιας εἶπεν Τωβιθ τῷ πατρὶ αὐτοῦ (Πάντα, ὅσα ἐντέταλσαί μοι, ποιήσω כול די פקדת לי (לכלהון) אעבד), πάτερ·

ענה טוביה לאבוהי כל דפקדתני אעביד.

ויען טוביה את אביו ויאמר כל אשר צויתני אבי כן אעשה.

2 πῶς δὲ δυνήσομαι αὐτὸ λαβεῖν παρ' αὐτοῦ (καὶ αὐτὸς οὐ γινώσκει με והוא אין [יודע אותי) καὶ ἐγὼ οὐ γινώσκω αὐτόν; τί σημεῖον δῶ αὐτῷ καὶ ἐπιγνῷ με (καὶ πιστεύσῃ והאמין) μοι καὶ δῷ μοι τὸ ἀργύριον; καὶ τὰς ὁδοὺς τὰς εἰς Μηδίαν οὐ γινώσκω (τοῦ πορευθῆναι ἐκεῖ ללכת [שמה]).

אבל איכדין איכול למיסב כספא מידא דגבאל דהוא לא חכים לי ואנא לא חכים ליה. ומה סימנא איהב ליה ויהימין לי ויתן לי ית כספא. ואורחא דיובילני למדי לא ידענא:

ועתה אבי תן לי עצה איך אוכל לקחת את הכסף מיד גביאל כי הוא לא יכירני ואנכי לא אכירהו ומה סימן אומר אליו לתת לי את הכסף וגם הדרכים שילכו בהם למדי לא ידעתים.

3 τότε ἀποκριθεὶς Τωβιθ εἶπεν Τωβια τῷ υἱῷ αὐτοῦ Χειρόγραφον αὐτοῦ ἔδωκέν μοι, καὶ χειρόγραφον ἔδωκα αὐτῷ· καὶ διεῖλον εἰς δύο, καὶ ἐλάβομεν ἑκάτερος ἕν, καὶ ἔθηκα μετὰ τοῦ ἀργυρίου· καὶ νῦν ἰδοὺ ἔτη εἴκοσι ἀφ' οὗ παρεθέμην τὸ ἀργύριον τοῦτο ἐγώ. καὶ νῦν, παιδίον, ζήτησον σεαυτῷ ἄνθρωπον πιστόν, ὃς πορεύσεται μετὰ σοῦ, καὶ δώσομεν αὐτῷ μισθόν, ἕως ὅτου ἔλθῃς· καὶ λαβὲ παρ' αὐτοῦ τὸ ἀργύριον τοῦτο.

אתיב טובי ואמר לטוביה. ברי דין לך סימנא טועניה יהב לי וטועני יהבית ליה כמה דזויתי כספא ופקדתיניה בידיה. ומן יומא ההוא עד יומא דין עשרין שנין: וכען ברי פשפש גבר מהימן מן דיהך עמך וניהב ליה אגריה זיל ברי עד דאנא קיים וסב ית כספא:

ויען טובי ויאמר אל טוביה בני הסימן אשר תאמר לו אמתחתו נתן לי ואמתחתי קבל מידי כאשר שמתי את הכסף בידו היום עשרים שנה. ועתה לך ובקש לך אדם שיהיה איש נאמן וילך עמך ונתן לו שכרו ולך בני באודני חי וקח את הכסף ויי אלהי ישראל הוא ישמרך בכל דרכיך ויתנך לחן ולחסד ולרחמים בעיני האיש ובעיני כל רואיך וישלח אותך בכבוד ובשלום וישיבך אלינו בשלום בטרם אמות.

4 ἐξῆλθεν δὲ Τωβιας ζητῆσαι ἄνθρωπον, ὃς πορεύσεται μετ' αὐτοῦ εἰς Μηδίαν, ὃς ἐμπειρεῖ τῆς ὁδοῦ, καὶ ἐξῆλθεν καὶ εὗρεν Ραφαηλ τὸν ἄγγελον ἑστηκότα ἀπέναντι αὐτοῦ καὶ οὐκ ἔγνω ὅτι ἄγγελος τοῦ θεοῦ ἐστιν·

ונפק טוביה למיבלש גבר דיהך עמיה ואשכח ית רפאל מלאכא קאים ולא חכמיה דמלאכא דיי

ויצא טוביה לבקש אדם ללכת עמו למדי וימצא את רפאל מלאך יי עומד לקראתו ולא ידע טוביה כי מלאך יי צבאות הוא.

5 καὶ εἶπεν αὐτῷ Πόθεν εἶ, νεανίσκε; καὶ εἶπεν αὐτῷ Ἐκ τῶν υἱῶν Ισραηλ τῶν ἀδελφῶν σου καὶ ἐλήλυθα ὧδε ἐργατεύεσθαι. καὶ εἶπεν αὐτῷ Ἐπίστῃ τὴν ὁδὸν πορευθῆναι εἰς Μηδίαν;

הוא שאליה מנן את אתיביה. מבני ישראל חד מאחף. אמר ליה טוביה חכים את למיזל למדי

ויאמר המלאך אל טוביה מאין אתה בחור. ויען טוביה ויאמר מבני ישראל אנכי. ויאמר טוביה אדני התדע ללכת עמי למדי.

6 καὶ εἶπεν αὐτῷ Ναί, πολλάκις ἐγὼ ἐγενόμην ἐκεῖ καὶ ἐμπειρῶ καὶ ἐπίσταμαι τὰς ὁδοὺς πάσας· πλεονάκις ἐπορεύθην εἰς Μηδίαν καὶ ηὐλιζόμην παρὰ Γαβαήλῳ τῷ ἀδελφῷ ἡμῶν τῷ οἰκοῦντι ἐν Ῥάγοις τῆς Μηδίας, καὶ ἀπέχει ὁδὸν ἡμερῶν δύο τεταγμένων ἀπὸ Ἐκβατάνων εἰς Ῥάγα· κεῖνται γὰρ ἐν τῷ ὄρει.

אמ[ר] ליה מלאכא ידענא אורחיה ובמדי הוינא אושפיזא עם גבאל אחונא דיתיב כאגבתניס עד ראגיש והיא בנויה בטורא ואגבתניס במישרא.

ויאמר המלאך כן ידעתי את הדרכים כלם ובמדי הייתי אושפיש בבית גביאל אחינו היושב ברגיש מדינת המדי ודרך שני ימים יש מאגבתניס עד רגאיש ורגאיש בנויה בהר ואגבתניס בנויה בשדה.

7 καὶ εἶπεν αὐτῷ Μεῖνόν με, νεανίσκε, μέχρι ὅτου εἰσελθὼν ὑποδείξω τῷ πατρί μου· χρείαν γὰρ ἔχω ἵνα βαδίσῃς μετ' ἐμοῦ, καὶ δώσω σοι τὸν μισθόν σου.

אמ[ר] ליה טוביה אמתין לי ציבחר ואחוי לאבא דרגיג אנא דתהך עמי ואתן לך אגר אורחא.

ויאמר לו טוביה הרף מעט בחסדך ואלך ואגיד לאבי את הדבר כי מתאוה אני מאד שתלך עמי ואתן לך שכר הדרך.

8 καὶ εἶπεν αὐτῷ Ἰδοὺ ἐγὼ προσκαρτερῶ, μόνον μὴ χρονίσῃς.

אמ[ר] ליה אנא עכיבנא עד דתיתי:

ויאמר לו לך מהר כי הנני עומד עד שתשוב אלי ואל תאחר.

9 καὶ εἰσελθὼν Τωβιας ὑπέδειξεν Τωβιθ τῷ πατρὶ αὐτοῦ καὶ εἶπεν αὐτῷ Ἰδοὺ ἄνθρωπον εὗρον τῶν ἀδελφῶν ἡμῶν τῶν υἱῶν Ισραηλ. καὶ εἶπεν αὐτῷ Κάλεσόν μοι τὸν ἄνθρωπον, ὅπως ἐπιγνῶ τί τὸ γένος αὐτοῦ καὶ ἐκ ποίας φυλῆς ἐστιν καὶ εἰ πιστός ἐστιν ἵνα πορευθῇ μετὰ σοῦ, παιδίον.

אזל טוביה וחוי לאבוהי אשכחית גבר חד מאחנא דיהך עמי. נם ליה טובי זיל (קרא ליה קרא ל..) ואידע מאידין שבטא הוא אם (מהימן מהימן) הוא למיהך עמך. נפק טוביה וקרא ליה.

ויבא טוביה ויגד לאביו לאמר מצאתי איש טוב מאחינו שילך עמי. ויאמר טובי קרא אותו אלי ואדע מאיזה מקום הוא ואם נאמן ללכת עמך. ויצא טוביה ויקראהו.

10 καὶ ἐξῆλθεν Τωβιας καὶ ἐκάλεσεν αὐτὸν καὶ εἶπεν αὐτῷ Νεανίσκε, ὁ πατὴρ καλεῖ σε. καὶ εἰσῆλθεν πρὸς αὐτόν, καὶ ἐχαιρέτισεν αὐτὸν Τωβιθ πρῶτος. καὶ εἶπεν αὐτῷ Χαίρειν σοι πολλὰ γένοιτο. καὶ ἀποκριθεὶς Τωβιθ εἶπεν αὐτῷ Τί μοι ἔτι ὑπάρχει χαίρειν; καὶ ἐγὼ ἄνθρωπος ἀδύνατος τοῖς ὀφθαλμοῖς καὶ οὐ βλέπω τὸ φῶς τοῦ οὐρανοῦ, ἀλλ' ἐν τῷ σκότει κεῖμαι ὥσπερ οἱ νεκροὶ οἱ μηκέτι θεωροῦντες τὸ φῶς· ζῶν ἐγὼ ἐν νεκροῖς εἰμι, φωνὴν ἀνθρώπων ἀκούω καὶ αὐτοὺς οὐ βλέπω. καὶ εἶπεν αὐτῷ Θάρσει, ἐγγὺς παρὰ τῷ θεῷ ἰάσασθαί σε, θάρσει. καὶ εἶπεν αὐτῷ Τωβιθ Τωβιας ὁ υἱός μου θέλει πορευθῆναι εἰς Μηδίαν· εἰ δυνήσῃ συνελθεῖν αὐτῷ καὶ ἀγαγεῖν αὐτόν; καὶ δώσω σοι τὸν μισθόν σου, ἄδελφε. καὶ εἶπεν αὐτῷ Δυνήσομαι πορευθῆναι μετ' αὐτοῦ, καὶ ἐπίσταμαι ἐγὼ τὰς ὁδοὺς πάσας, καὶ πολλάκις ᾠχόμην εἰς Μηδίαν καὶ διῆλθον πάντα τὰ πεδία αὐτῆς, καὶ τὰ ὄρη καὶ πάσας τὰς ὁδοὺς αὐτῆς ἐγὼ γινώσκω.

ואזל רפאל לטובי ואמר ליה שלם עלך. אמר טובי ואית שלם עלי למה אירע לי כל דא ואנא לא חזינא נהורא דשמיא קל מלין אנא שמע וגברא לא חזינא ואנא שכיב בחשוכא. אמר רפאל יכיל אלחא לאסאה עינך ארום גבר חסידא את: אמר ליה טובי טוביה ברי צבי למהך למדי את יכיל למהך עמיה וניתן אגרך. אמר ליה יכילנא גברא שליחא אנא וחכימנא שביליא ותחומיא וטוריא ידענא:

ויבא המלאך אל טובי ויאמר לו שלום אליך איש האלהים. ויאמר טובי אם יש עלי שלום ולמה מצאתני כל זאת שאיני רואה בעיני ואנכי יושב עור במחשכים. ויאמר המלאך מי שעור אותך ממאור עיניך הוא ירפאך כי צדיק אתה. ויען טובי ויאמר כן יאמר יי. ויאמר לו טובי אחי טוביה בני מבקש ללכת אל מדי התוכל ללכת אל מדי התוכל ללכת עמו ואני אתן את שכרך. ויאמר המלאך כן אוכל ואני יודע את הדרכים כלם וכל הגבולים הלכתי וההרים ידעתי.

11 καὶ εἶπεν αὐτῷ Ἄδελφε, ποίας πατριᾶς εἶ καὶ ἐκ ποίας φυλῆς; ὑπόδειξόν μοι, ἄδελφε.

אמר טובי חוי לי מאידין שבטא את ושום קרתא דאת דייר בה.

ויאמר טובי מאיזה הקום אתה ומאיזה שבט אתה ומאי זה עיר אתה.

12 καὶ εἶπεν Τί (χρείαν ἔχεις [צ]ריך לך) φυλῆς; καὶ εἶπεν αὐτῷ Βούλομαι (γνῶναι למנדע) τὰ κατ' ἀλήθειαν τίνος εἶ, ἄδελφε, καὶ τί τὸ ὄνομά σου.

אמר רפאל אם לית אנא כשר בעינך זיל ובליש גברא חורנא דיהך עם ברך. אמ[ר] ליה טובי אחי לא תכעוס עלי דצבינא למידע בקושטא ית שמך ומאידין זרעיתא את.

ויאמר המלאך עוד תבקש ויש לך שכיר שילך עם בנך כרצונך. ויאמר טובי אחי מבקש אני לידע את שמך ומאי זו משפחה אתה.

13 καὶ εἶπεν αὐτῷ (Ἐγὼ Αζαριας אנה עזר[יה גר])Ανανιου τοῦ μεγάλου, τῶν ἀδελφῶν σου.

אמר ליה אנא עזריה בר חננאל מביתא דשלמיה רבה מאחך.

ויאמר המלאך אני עזריה בן חננאל מבית שלומית הגדול מאחיך.

14 (καὶ εἶπεν αὐτῷ ואמר לה) Ὑγιαίνων ἔλθοις καὶ σῳζόμενος, ἄδελφε· καὶ μή μοι πικρανθῇς, ἄδελφε, ὅτι (τὴν ἀλήθειαν ἐβουλόμην γνῶναι למנדע בק[שטא]) καὶ τὴν πατριάν σου. καὶ σὺ τυγχάνεις ἀδελφὸς ὤν, καὶ ἐκ γενεᾶς καλῆς καὶ ἀγαθῆς εἶ σύ· ἐγίνωσκον Ανανιαν καὶ Ναθαν τοὺς δύο υἱοὺς Σεμε[λ]ιου τοῦ μεγάλου, καὶ αὐτοὶ συνεπορεύοντό μοι εἰς Ιερουσαλημ καὶ προσεκύνουν μετ' ἐμοῦ ἐκεῖ καὶ οὐκ ἐπλανήθησαν. οἱ ἀδελφοί σου ἄνθρωποι ἀγαθοί· ἐκ ῥίζης ἀγαθῆς εἶ σύ, καὶ χαίρων ἔλθοις.

ואמר טובי בהשקט ובשליותא תיתי אחי לא תרגז עלי על דבעינא למידע זרעיתא דילך והא אחי מזרעיתא טבא הוא ואנא חכמית חננאל ונתן תרין בני דשלמיה רבא והוון סלקין עמי לירושלם כד יתיבנא בארעא דישראל וסגדין עמי תמן ולא שגו אילין באנונא דטעו אחנא מזרעיתא טבתא את עול בשלם.

ויאמר טובי לחיים ולשלום ועתה אחי אל תכעוס עלי על שאני מברש לדעת דבר אבות ממשפחתך והנה אתה אחי ממשפחה טובה ויקרה וגם אתה ידעת את חננאל ואת נתן שני בני שלומית הגדול והם ההולכים עמי לירושךם בשבתנו בארץ ישראל ומשתחוים עמי שם ולא תעו אלה אחרי אלהי נכר הארץ כאשר תעו אחינו ועתה אחי לך לשלום עם בני ובשלום תבואו בעזרת האל.

15 καὶ εἶπεν αὐτῷ Ἐγώ σοι δίδωμι μισθὸν τὴν ἡμέραν δραχμὴν καὶ τὰ δέοντά σοι ὁμοίως τῷ υἱῷ μου·

ואתן לך אגרך טרפעיקא כל יומא ומיכלך שוה לברי

ואני אתן את שכרך זוז בכל יום ומאכלך כמו לבני.

16 καὶ πορεύθητι μετὰ τοῦ υἱοῦ μου, καὶ ἔτι προσθήσω σοι τῷ μισθῷ.

ותוף אטפי על אגרך: ענא רפאל לא תדחל דאנא אהך עם ברך וניתוב כשלם:

ואם ישיבכם הב״ה בשלום עוד אוסיף לך על שכרל. ויאמר המלאך אל תירא כי אני אלך עם בנך ונלך לשלום ונשובה בשלום.

17 καὶ εἶπεν αὐτῷ ὅτι Πορεύσομαι μετ' αὐτοῦ· καὶ μὴ φοβηθῇς, ὑγιαίνοντες ἀπελευσόμεθα καὶ ὑγιαίνοντες ἐπιστρέψομεν πρὸς σέ, διότι ἡ ὁδὸς ἀσφαλής. καὶ εἶπεν αὐτῷ Εὐλογία σοι γένοιτο, ἄδελφε. καὶ ἐκάλεσεν τὸν υἱὸν αὐτοῦ καὶ εἶπεν αὐτῷ Παιδίον, ἑτοίμασον τὰ πρὸς τὴν ὁδὸν καὶ ἔξελθε μετὰ τοῦ ἀδελφοῦ σου, καὶ ὁ θεὸς ὁ ἐν τῷ οὐρανῷ διασώσαι ὑμᾶς ἐκεῖ καὶ ἀποκαταστήσαι ὑμᾶς πρὸς ἐμὲ ὑγιαίνοντας, καὶ ὁ ἄγγελος αὐτοῦ συνοδεύσαι ὑμῖν μετὰ σωτηρίας, παιδίον. καὶ ἐξῆλθεν πορευθῆναι τὴν ὁδὸν αὐτοῦ καὶ ἐφίλησεν τὸν πατέρα αὐτοῦ καὶ τὴν μητέρα, καὶ εἶπεν αὐτῷ Τωβιθ Πορεύου ὑγιαίνων.

קרא טובי לטוביה בריה מם ליה ברי אתקין גרמך ופוק לאורחא עם אחך אלהא דשמיא ידבר יתכון לתמן לשלם וישלח מלאכיה עמכון ויצלח אורחכון ויתיבבון לשלם: נשק טוביה לאבוה ולאמיה ואמרו ליה זיל לשלם ונפקו למהך.

ויקרא טובי אל בנו ויאמר אליו הכן לך מה שאתה צריך לדרך וצא עם אחיך ואל שדי הוא יוליככם לשלום ויושיבכם בשלום וישלח מלאכו עמכם ויצליח דרכיכם. וישק טוביה לאביו ולאמו ויאמרו לו לך לשלום ויצאו ללכת.

18 καὶ ἔκλαυσεν ἡ μήτηρ αὐτοῦ καὶ εἶπεν πρὸς Τωβιθ Τί ὅτι ἀπέστειλας τὸ παιδίον μου; οὐχὶ αὐτὸς ῥάβδος τῆς χειρὸς ἡμῶν ἐστιν καὶ αὐτὸς εἰσπορεύεται καὶ ἐκπορεύεται ἐνώπιον ἡμῶν;

18 ובכת אמיה ואמרת לטובי מטול מנא לא דחילתא למשלח טליא ארום בר יחידאי הוא לנא.

ותחל אמו לבכות ותאמר אל בעלה איך לא יראת לשלוח את הנער כי בן זקונים הוא לנו והוא יוצא ובא לפנינו

19 ἀργύριον τῷ ἀργυρίῳ μὴ φθάσαι, ἀλλὰ περίψημα τοῦ παιδίου ἡμῶν γένοιτο.

אל ידבק [בכס]ף ברי וכא...

20 ὡς δέδοται ζῆν ἡμῖν παρὰ τοῦ κυρίου, τοῦτο ἱκανὸν ἡμῖν.

19 20 והוא יפוק וייעול קדמנא בעא כספא פרנסנא אלהא.

ובלא אותו כסף יחיינו אלהינו.

21 καὶ εἶπεν αὐτῇ Μὴ λόγον ἔχε· ὑγιαίνων πορεύσεται τὸ παιδίον ἡμῶν καὶ ὑγιαίνων ἐλεύσεται πρὸς ἡμᾶς, καὶ οἱ ὀφθαλμοί σου ὄψονται ἐν τῇ ἡμέρᾳ, ᾗ ἂν ἔλθῃ πρὸς σὲ ὑγιαίνων·

21-22 אמר לה טובי לא תדחלין בשלם ייזיל ובשלם יתוב ומלאך טב ייזיל עמיה ויצלח אורחיה ועינך תחזון יתיה דיתוב בשלם.

ויאמר אליה טובי אל תראי אחותי כי בשלום ילך ובשלום יבא אלינו ועניך תראינה אותו ויי אלהינו ישלח מלאכו עמו ויצליח דרכו וישוב בשלום.

[ו]אמר לה אל תדחלי. בשלם יהך ברי ....... [בש]לם.

22 μὴ λόγον ἔχε, μὴ φοβοῦ περὶ αὐτῶν, ἀδελφή· ἄγγελος γὰρ ἀγαθὸς συνελεύσεται αὐτῷ, καὶ εὐοδωθήσεται ἡ ὁδὸς αὐτοῦ, καὶ ὑποστρέψει ὑγιαίνων.

אל תדצלי ואל תסצפי לה אחתי. ... ..ה אר[חה]

23 καὶ ἐσίγησεν κλαίουσα.

23 ומנעי מלמבכי:

ותוסף לבכות עוד:

[ושתק]ה עוד ולא בכת  

6: ו

1 Καὶ ἐξῆλθεν τὸ παιδίον καὶ ὁ ἄγγελος μετ' αὐτοῦ, καὶ ὁ κύων ἐξῆλθεν μετ' αὐτοῦ καὶ ἐπορεύθη μετ' αὐτῶν· καὶ ἐπορεύθησαν ἀμφότεροι, καὶ ἔτυχεν αὐτοῖς νὺξ μία, καὶ ηὐλίσθησαν ἐπὶ τοῦ Τίγριδος ποταμοῦ.

אזל טליא ורפאל עמיה ואתו עד נחל תיגרין ברמשא ובתו תמן

וילך חנער לדרכו והמלאך רפאל עמו ויבא עד נחל תיגרין בערב וילינו שם.

[ומלא]כא עמה ו[ח]ך [כלבא. ואזלו] כחדא וסדר להון ... [לילה והכו ע]ד דקלת.

2 καὶ κατέβη τὸ παιδίον περινίψασθαι τοὺς πόδας εἰς τὸν Τίγριν ποταμόν, καὶ ἀναπηδήσας ἰχθὺς μέγας ἐκ τοῦ ὕδατος ἐβούλετο καταπιεῖν τὸν πόδα τοῦ παιδαρίου, καὶ ἔκραξεν.

ורהט וטוביה לנהרא למשזגא רגלוי ובשלו נפק נון חד מן נהרא ואכל לחמא דטליא וצווח טליא.

וירד טוביה אל הנחל לרחוץ רגליו. ויצא פתאום דג אחד מן הנחל ויאכל את לחם הנער ויצעק.

ונחת עלימ[א] ... [ושור נו]ן חד רב מן [מיא למב]לע רגל עלימ[א].

3 καὶ ὁ ἄγγελος τῷ παιδαρίῳ εἶπεν Ἐπιλαβοῦ καὶ ἐγκρατὴς τοῦ ἰχθύος γενοῦ. καὶ ἐκράτησεν τὸ παιδάριον τοῦ ἰχθύος καὶ ἀνήνεγκεν αὐτὸν ἐπὶ τὴν γῆν.

אמר ליה רפאל אחיד נונא ולא תשבקיניה. ותפש ית נונא ואפקיה ליבשתא.

ויאמר לו המלאך תפוש הדג ואל תניחהו. ויתפש הנער את הדג.

... [א]חקף נ[ונא. וג]בר עלימא [לנונא ואנפ]קה ליבשא.

4 καὶ εἶπεν αὐτῷ ὁ ἄγγελος Ἀνάσχισον τὸν ἰχθὺν καὶ ἔξελε τὴν χολὴν καὶ τὴν καρδίαν καὶ τὸ ἧπαρ αὐτοῦ καὶ ἀπόθες αὐτὰ μετὰ σαυτοῦ καὶ τὰ ἔγκατα ἔκβαλε· ἔστιν γὰρ εἰς φάρμακον χρήσιμον ἡ χολὴ καὶ ἡ καρδία καὶ τὸ ἧπαρ αὐτοῦ.

וא[מר לה מלאכא פר]קהי ואנפק [למררתה ולבב]ה [וכבדה שים ב]ידך ומעוה[י טרד סם הוא מררתה ולבב]ה וכבדה

5 καὶ ἀνασχίσας τὸ παιδάριον τὸν ἰχθὺν συνήγαγεν τὴν χολὴν καὶ τὴν καρδίαν καὶ τὸ ἧπαρ καὶ ὤπτησεν τοῦ ἰχθύος καὶ ἔφαγεν καὶ ἀφῆκεν ἐξ αὐτοῦ ἡλισμένον.

ו[פרק ... מררתה ול]בבה ו[כבדה מן] נונא ואכל ואף לארחא שוח מליחה שאריתא.

6 καὶ ἐπορεύθησαν ἀμφότεροι κοινῶς, ἕως ἤγγισαν εἰς Μηδίαν.

אזלו (אזלין) תריהון [כ]חדא [עד] ק[רבו ל]הון למדי.

7 καὶ τότε ἠρώτησεν τὸ παιδάριον τὸν ἄγγελον καὶ εἶπεν αὐτῷ Αζαρια ἄδελφε, τί τὸ φάρμακον ἐν τῇ καρδίᾳ καὶ τῷ ἥπατι τοῦ ἰχθύος καὶ ἐν τῇ χολῇ;

[באדין ש]אל עולימא למל[אכא וי]אמר לה עזריה אחי (אמר לי) מה סם בלבב נונא וכבדה ובמררתה.

8 καὶ εἶπεν αὐτῷ Ἡ καρδία καὶ τὸ ἧπαρ τοῦ ἰχθύος, κάπνισον ἐνώπιον ἀνθρώπου ἢ γυναικός, ᾧ ἀπάντημα δαιμονίου ἢ πνεύματος πονηροῦ, καὶ φεύξεται ἀπ' αὐτοῦ πᾶν ἀπάντημα καὶ οὐ μὴ μείνωσιν μετ' αὐτοῦ εἰς τὸν αἰῶνα·

הן [ת]אתנה קדם גבר או אנתא נגיעי שד וא רוח [באישא] ...(עלוהי) [ו]ל[א] יסחרון סחרתהו[ן] לעלם.

9 καὶ ἡ χολή, ἐγχρῖσαι ἀνθρώπου ὀφθαλμούς, οὗ λευκώματα ἀνέβησαν ἐπ' αὐτῶν, ἐμφυσῆσαι ἐπ' αὐτοὺς ἐπὶ τῶν λευκωμάτων, καὶ ὑγιαίνουσιν.

ומררתא למכחל עי[ני אנש] ... חרריא ויחין.

4-9 אמר ליה רפאל בזע נונא במציע וסב ליביה הוא טב לאקטרא מיניה. קדם נברא דאית ביה רוח שידא ורוחא בישתא וייערקון מניה. ומררתא למימשח מיניה עיינין דאית בחון חירא ויתסון: עבד כן טוביה ונסג ליבא ומררתא ונונא אפה ואכל ומותרא שבק באורחא

4-9 ויאמר המלאך אל הנער קרע את הדג בתוך וקח את הלב ואת המרה ושים אותם עמך כי טובים הם לרפאות. ויעש כן הנער. ואת הדג בשל ואכל והנותר היח. וילכו עד מדי. ויאמר טוביה אל המלאך עזריה אחי מה רפואה תעשה מלב הדג והמרה. ויאמר אליו הלב ויועיל להקטיר ממנו לפני אדם שיש בו רוח רעה או רוח שדים וינוםו ממנו. והמרה תועיל למשוח בה העינים שיש בהם לובן וירפא.

10 Καὶ ὅτε εἰσῆλθεν εἰς Μηδίαν καὶ ἤδη ἤγγιζεν εἰς Ἐκβάτανα,

ואזלו עד מדי ואתו באגבתניס

ויבאו לאגבתניס.

וכ[ד]י עלו לגו מדי וכבר הוא מ[דבק לאחמתא

11 λέγει Ραφαηλ τῷ παιδαρίῳ Τωβια ἄδελφε. καὶ εἶπεν αὐτῷ Ἰδοὺ ἐγώ. καὶ εἶπεν αὐτῷ Ἐν τοῖς Ραγουήλου τὴν νύκτα ταύτην δεῖ ἡμᾶς αὐλισθῆναι, καὶ ὁ ἄνθρωπος συγγενής σού ἐστιν, καὶ ἔστιν αὐτῷ θυγάτηρ, ᾗ ὄνομα Σαρρα·

[אמר רפאל לעלי]מא ט[ו]ביה אחי. ואמר לה הא אנה. ואמר לה אבית [רעואל נבית [וג]ברא מן בית אהונא הוא ואיתי לה ברא שפירה.

12 καὶ υἱὸς ἄρσην οὐδὲ θυγάτηρ ὑπάρχει αὐτῷ πλὴν Σαρρας μόνης, καὶ σὺ ἔγγιστα αὐτῆς εἶ παρὰ πάντας ἀνθρώπους κληρονομῆσαι αὐτήν, καὶ τὰ ὄντα τῷ πατρὶ αὐτῆς σοὶ δικαιοῦται κληρονομῆσαι· καὶ τὸ κοράσιον φρόνιμον καὶ ἀνδρεῖον καὶ καλὸν λίαν, καὶ ὁ πατὴρ αὐτῆς καλός.

ואחרן [לא] איתי לה לה[ן] שרה [ב]ל[וידי]ה. ואנתה ק[רי]ב לה [על כל אנש למירתה וכול די לאבוה. סבה] לך ל[אנת]א [ו]דינא ל[ך] ועלימתא [דא היא חכימא ותקיפ]א ושפירא לחדא ואביה רחם [לה וכל די לה יהב לה ול]ך גזיר למירת ל]אביהא.

13 καὶ εἶπεν Δεδικαίωταί σοι λαβεῖν αὐτήν· καὶ ἄκουσόν μου, ἄδελφε, καὶ λαλήσω τῷ πατρὶ περὶ τοῦ κορασίου τὴν νύκτα ταύτην, ἵνα λημψόμεθά σοι αὐτὴν νύμφην· καὶ ὅταν ἐπιστρέψωμεν ἐκ Ῥάγων, ποιήσομεν τὸν γάμον αὐτῆς. καὶ ἐπίσταμαι ὅτι οὐ μὴ δυνηθῇ Ραγουηλ κωλῦσαι αὐτὴν ἀπὸ σοῦ ἢ ἐγγυᾶσθαι ἑτέρῳ, ὀφειλήσειν θάνατον κατὰ τὴν κρίσιν τῆς βίβλου Μωυσέως διὰ τὸ γινώσκειν ὅτι σοὶ κληρονομία καθήκει λαβεῖν τὴν θυγατέρα αὐτοῦ παρὰ πάντα ἄνθρωπον. καὶ νῦν ἄκουσόν μου, ἄδελφε, καὶ λαλήσομεν περὶ τοῦ κορασίου τὴν νύκτα ταύτην καὶ μνηστευσόμεθά σοι αὐτήν· καὶ ὅταν ἐπιστρέψωμεν ἐκ Ῥάγων, λημψόμεθα αὐτὴν καὶ ἀπάξομεν αὐτὴν μεθ' ἡμῶν εἰς τὸν οἶκόν σου.

ועליך דין קשטא גזר למ[סבה וכען שמע לי אחי] תמלל בעל[מ]תא דא בליליא דן תקימנה ותסבנה לך לאנת[ה]. ... [נעבד לה] משתותא וידע אנה די לא יכול רעואל למכליה מנך בדיל די הוא ידע ... ולמסב ברתה מן לע אנ[ש ארי ה]וא יד[ע] די הן ינתננה לגבר [אחרן ... ספר] מושה ובען [נמלל בעלי]מת[א] דא ליליא דן ונקימנה [לך] ... [ו]כדי הת[וב מן (ראעיש)]

11-13 ואמר רפאל לטוביה אחי עם רעואל תיתי ההוא גבר סב וליה ברתא חדא שפירתא לחדא ושמה שרה. ואימר ליה דיתנינה לך לאנתו והיא יחידה לאבוהא והוא רחים לה טבא והיא איתתא טבתא ודחלת שמיא. וכד נתוב מן ראגיש נעביד חיפתא וידענא ארום לא יסרב רעואל פומך ויתן יתה לך ונובלינה עמנא לאבוך:

ויאמר המלאך אל טוביה אחי בבית רעואל נלין כי הוא איש זקן ובת יחידה יש לו יפת מראה ושמה שרה. ואדבר אליו שיתננה לך לאשה והיא טובה שכל ואביה אהבה ועתה שמעני ודבר בעבורה וכאשר נשוב מן ראגיש נעשה החופה ואני ידעתי כי לא ימרה האיש את פיך ולא יתן איתה לאיש זר ותשאנה כתורת משה ונוליך אותה אל אביך.

14 τότε ἀποκριθεὶς Τωβιας εἶπεν τῷ Ραφαηλ Αζαρια ἄδελφε, ἤκουσα ὅτι ἑπτὰ ἤδη ἐδόθη ἀνδράσιν, καὶ ἀπέθανον ἐν τοῖς νυμφῶσιν αὐτῶν τὴν νύκτα, ὁπότε εἰσεπορεύοντο πρὸς αὐτήν, καὶ ἀπέθνῃσκον. καὶ ἤκουσα λεγόντων αὐτῶν ὅτι δαιμόνιον ἀποκτέννει αὐτούς.

אמר טוביה לרפאל שמעית דהיא אתיהיבת לשבעה גברין ומיתו עד לא עלו לוותה ושמעית דאשמדאי מלכא דשידי קטיל יתחון.

ויאמר טוביה אל המלאך שמעתי אחי שכבר נתנה לשבעה אנשים ומתו טרם שיבאו אליה ושמעתי שאשמדי מלך השדים הוא הורג איתם.

[אדין ענה טוביה ואמר לרפ]אל עזריה אחי שמעת ... ... [ומיתו כ]די עלין עליה הוו

15 καὶ νῦν φοβοῦμαι ἐγώ - ὅτι αὐτὴν οὐκ ἀδικεῖ, ἀλλ' ὃς ἂν θελήσῃ ἐγγίσαι αὐτῆς, ἀποκτέννει αὐτόν· μονογενής εἰμι τῷ πατρί μου - μὴ ἀποθάνω καὶ κατάξω τὴν ζωὴν τοῦ πατρός μου καὶ τῆς μητρός μου μετ' ὀδύνης ἐπ' ἐμοὶ εἰς τὸν τάφον αὐτῶν· καὶ υἱὸς ἕτερος οὐχ ὑπάρχει αὐτοῖς, ἵνα θάψῃ αὐτούς.

וכען אנא דחיל מן שידא דילמא יקטלינני ואחית שיבתא דאבא ואמא בדוומא לשאול ולית להון בר חורן ולא ברתא למקברינון במותהון:

ועתה ירא אני מאד פן יהרגני אשמדי והורדתי את שיבת אבותי ביגון שאולה כי אין להם בן אחר ולא בת לקברם במותם.

[וכען] דחל אנה מן שדא (דן) די רחמה (לה) ... [.]שד קטל להן ... [חי]י אבי ואמי ([לא]בי ולאמי) [לקברא. ובר א]חרן לא [איתי להן די יקבר אנון.

16 καὶ λέγει αὐτῷ Οὐ μέμνησαι τὰς ἐντολὰς τοῦ πατρός σου, ὅτι ἐνετείλατό σοι λαβεῖν γυναῖκα ἐκ τοῦ οἴκου τοῦ πατρός σου; καὶ νῦν ἄκουσόν μου, ἄδελφε, καὶ μὴ λόγον ἔχε τοῦ δαιμονίου τούτου καὶ λαβέ· καὶ γινώσκω ἐγὼ ὅτι τὴν νύκτα ταύτην δοθήσεταί σοι γυνή.

אמר ליה רפאל לית את דכיר תפקדתא דאבוך דפקדך דתסב אתתא מזרעיתא דאבוך וכען קביל מני ולא תדחל מן שירא ידענא דתסבינה ליליא חדין לאינתו.

ויאמר אליו המלאך ירא את יי וזכר אותו וזכור מצות אביך אשר צוך שתקח אשה ממשפחת אביך ועתה שמעני ואל תירא מן השד כי יודע אני שתקח אותה הלילה הזה לאשה.

... [הלא תדכר לפק]ודי אבוך די פקדך ... [וכע]ן שמע לי אחי אל [תדחל ש]דא דן וסבה [בלי]ליא דן ...

17 καὶ ὅταν εἰσέλθῃς εἰς τὸν νυμφῶνα, (λαβὲ ἐκ τοῦ ἥπατος [ס]ב מן לבב) τοῦ ἰχθύος καὶ τὴν καρδίαν καὶ ἐπίθες ἐπὶ τὴν τέφραν τῶν θυμιαμάτων, καὶ ἡ ὀσμὴ πορεύσεται, (καὶ ὀσφρανθήσεται τὸ δαιμόνιον καὶ φεύξεται [וירי]ח שדא וי[ערק]) καὶ οὐκέτι μὴ φανῇ περὶ αὐτὴν τὸν πάντα αἰῶνα.

וכד תיעול באנדרונא עמה סיב ליבא דנונא ואקטר מיניה תחות לבושה ושידא מורח והוא עריק ולא יתוב לעלם.

וכאשר תבא בחדר עמה קח את לב הדג והקטר ממנו תחת בגדיה.

18 καὶ ὅταν μέλλῃς γίνεσθαι μετ' αὐτῆς, ἐξεγέρθητε πρῶτον ἀμφότεροι καὶ προσεύξασθε καὶ δεήθητε τοῦ κυρίου τοῦ οὐρανοῦ, ἵνα ἔλεος γένηται καὶ σωτηρία ἐφ' ὑμᾶς· καὶ μὴ φοβοῦ, σοὶ γάρ ἐστιν μεμερισμένη πρὸ τοῦ αἰῶνος, καὶ σὺ αὐτὴν σώσεις, καὶ μετὰ σοῦ πορεύσεται, καὶ ὑπολαμβάνω ὅτι ἔσονταί σοι ἐξ αὐτῆς παιδία καὶ ἔσονταί σοι ὡς ἀδελφοί, μὴ λόγον ἔχε.

וכד תצבי למיעל לותה קומו מל ערסא וצלו ובעו רחמין מן קדם אלהא דאפקיד עליכון טיבותיה ויתן לך אסותא ובכן תיעול לותה ותוליד מינה בנין לא תדחל ארום לך הות מחזיא מיומא דעלמא ואת תפרקינה מן שידא:

ויריח השד ויברח ולא ישוב אליה לעולם וכשתרצה לבא אליה קומו מן המטה והתפללו והתחננו אל יי שיצוה לכם חסדו ורפואתו וירפאה ואז תבא אליה ותוליד ממנה בנים זכרים ואל תירא כי לך היא ראויה קודם שנברא העולם ועל ידך יושיענה יי מיד השד:

(וכד תסבי ל)[מהוה ע]מה עו[רו מן ... וא]ל תדחל [די ל]ך היא חליקא ולך [דינא למסבה] ... תשזב[ה ו]מדמה אנה די להוון לך [מנה בנין ול]הוון [לך כאחון.

19 καὶ ὅτε ἤκουσεν Τωβιας τῶν λόγων Ραφαηλ καὶ ὅτι ἔστιν αὐτῷ ἀδελφὴ ἐκ τοῦ σπέρματος τοῦ οἴκου τοῦ πατρὸς αὐτοῦ, λίαν ἠγάπησεν αὐτήν, καὶ ἡ καρδία αὐτοῦ ἐκολλήθη εἰς αὐτήν.

19 כד שמע טוביה מיליא האילין (עלת רחימתא שגיא ר[חמה]) דשרה בלהביה:

ויהי כשמוע טוביה כל הדברים האלה ונפשי נקשרה בנפש שרה.

וכדי ש]מע טוביה מעי רפא[ל די היא ל]ה אחא ומן [בית זרע אביהי ש]גיא רחמה ולבה דבק בה [לחד]א.  

7: ז

1 Καὶ ὅτε εἰσῆλθεν εἰς Ἐκβάτανα, λέγει αὐτῷ Αζαρια ἄδελφε, ἀπάγαγέ με εὐθεῖαν πρὸς Ραγουηλ τὸν ἀδελφὸν ἡμῶν. καὶ ἀπήγαγεν αὐτὸν εἰς τὸν οἶκον Ραγουήλου, καὶ εὗρον αὐτὸν καθήμενον παρὰ τὴν θύραν τῆς αὐλῆς καὶ ἐχαιρέτισαν αὐτὸν πρῶτοι, καὶ εἶπεν αὐτοῖς Χαίρετε πολλά, ἀδελφοί, καὶ καλῶς ἤλθατε ὑγιαίνοντες. καὶ ἤγαγεν αὐτοὺς εἰς τὸν οἶκον αὐτοῦ.

ועלו בבית רעואל באגבתניס ואשכחו יתיה סטר תרע ביתיה ושאילו בשלמיה. אמר להון עולו בשלם לביתא ועלו לביתא.

ויבאו באגבתניס בבית רעואל וימצאו אותו אצל שער ביתו וישאלו לו לשלום וישב להם שלום. ויאמר להם באו בשלום אל הבית ויבאו הביתה.

1 וכדי עלו לגוא אחמ[תא אמר] לה טוביו עז[ריה אחי ד]ברני קשיטא לבית רעואל אחונא ודברה ואזל[ו לביל] רעואל ואשבח[ו ל]רעוא[ל י]תב קדם תרע דרתה ושאלו שלמה לקדמין. ואמר להון לשלם אתיתון. ועלו בשל[ם] אחי ואעל אנון לביתה.

1 ולו באגבתניס ויאמר] עזריה אח[י הובילני לרעאל] וה[ש]כחו לרעואל יתב ק[דם תרע] דרת[ה ושאלו שלמה לקדמין ואמר] להון לשלם אתיתון ועל[ו ב]שלם [אחי ואעל אנון לביתה].

2 καὶ εἶπεν Εδνα τῇ γυναικὶ αὐτοῦ Ὡς ὅμοιος ὁ νεανίσκος οὗτος Τωβει τῷ ἀδελφῷ μου.

אמר רעואל לעדנה אתתיה כמה דמי הדין טליא לדמותא דטובי אחי.

ויאמר רעואל אל עדנה אשתו כמה דומה זה הבחור לדמות טובי אחי.

ואמר לעדנא אנתתה כמה (כמא) דמה עלימא דן לטובי בר דדי.

3 καὶ ἠρώτησεν αὐτοὺς Εδνα καὶ εἶπεν αὐτοῖς Πόθεν ἐστέ, ἀδελφοί; καὶ εἶπαν αὐτῇ Ἐκ τῶν υἱῶν Νεφθαλιμ ἡμεῖς τῶν αἰχμαλωτισθέντων ἐν Νινευη.

שאילת להון עדנה מנן אתון. אתיבו לה מן שביתא דבנינוה משיבטא דנפתלי.

ותשאל להם עדנה מאין אתם אחי. ויענו אליה מן השביה אשר בנינוה ממטה נפתלי.

ושאלת אנון עדנא ואמרת להון מנאן אנתון אחי. ואמרו לה מן בני נפתלי די שבין בנינוה.

4 καὶ εἶπεν αὐτοῖς Γινώσκετε Τωβιν τὸν ἀδελφὸν ἡμῶν; καὶ εἶπαν αὐτῇ Γινώσκομεν ἡμεῖς αὐτόν.

אמרת להון הידעתון טובי אחונא. אמרו לה ידענא. דשלם ליה.

ותאמר להם הידעתם את טובי אחינו. ויאמרו ידענו. ותאמר להם השלום לו.

ואמרא לון ידעין אנתון לטובי אחונ[א]. ואמרין לה די ידעין אנחנא לה.

5 καὶ εἶπεν αὐτοῖς Ὑγιαίνει; καὶ εἶπαν αὐτῇ Ὑγιαίνει καὶ ζῇ· καὶ εἶπεν Τωβιας Ὁ πατήρ μού ἐστιν.

אמר טוביה טובי אבא הוא

ויאמרו שלום. ויאמר טוביה טובי אחיכם אשר אמרתם אבי הוא.

השלם הוא. ואמרת לה של[ם. [ואמ]ר [טוב]יה די אבי הוא.

6 καὶ ἀνεπήδησεν Ραγουηλ καὶ κατεφίλησεν αὐτὸν καὶ ἔκλαυσεν καὶ ἐλάλησεν καὶ εἶπεν αὐτῷ Εὐλογία σοι γένοιτο, παιδίον, ὁ τοῦ καλοῦ καὶ ἀγαθοῦ πατρός· ὦ ταλαιπώρων κακῶν, ὅτι ἐτυφλώθη ἀνὴρ δίκαιος καὶ ποιῶν ἐλεημοσύνας. καὶ ἐπιπεσὼν ἐπὶ τὸν τράχηλον Τωβια τοῦ ἀδελφοῦ αὐτοῦ ἔκλαυσεν.

רהט רעואל לקדמותיה וגפיף ליה ונשיק ליה ובכו: אמר רעואל בריך טובי ואת בר זכאי וקשיט ורפיונא דידיא הוא לנשי חיסדא על דאתעוור גבר זכאי ועביד זכוותא ומצוותא סגיאן וגפיף רעואל לטוביה בר אחוהי ובכא על צואריה.

וירץ רעואל לקראתו ויחבק לו וינשק לו ויבך עמו. ויאמר רעואל ברוך אתה בני ליי כי בן איש צדיק וישר אתה.

ושור רעואל נשקה ובכ[ה] ... טבא על[יך ברי אנתה] ב[ר] גברא קשיטא ... צור טוביה בר אחוהי ובכה.

7 καὶ Εδνα ἡ γυνὴ αὐτοῦ ἔκλαυσεν αὐτόν, καὶ Σαρρα ἡ θυγάτηρ αὐτῶν ἔκλαυσεν καὶ αὐτή.

ועדנה אנתתיה ושרה ברתיה בכו עלוהי:

ויוסיפו עוד לבכות עמו רעואל ועדנה אשתו ושרה בתו.

8 καὶ ἔθυσεν κριὸν ἐκ προβάτων καὶ ὑπεδέξατο αὐτοὺς προθύμως.

נכס רעואל דיכרא חד ואתקינו להון שירו ואכלו ושתו.

וישחט איל אחד ויכינו סעודה בלב שמח ויאכלו וישתו.

דכר די ען טבח ... למאכל ולמשתה.

9 Καὶ ὅτε ἐλούσαντο καὶ ἐνίψαντο καὶ ἀνέπεσαν δειπνῆσαι, εἶπεν Τωβιας τῷ Ραφαηλ Αζαρια ἄδελφε, εἰπὸν Ραγουηλ ὅπως δῷ μοι Σαρραν τὴν ἀδελφήν μου.

עד לא אכלו אמר טוביה לרפאל מליל עם רעואל על שרה ברתיה ויתנינה לי לאינתו:

ויאמר טוביה אל המלאך דבר עם רעואל על דבר שרה בתו ויתננה לי לאשה.

... עזריה אחי אמר לרעואל די ימתן לי שרה אחתי.

10 (καὶ ἤκουσεν Ραγουηλ ושמע רעואל) τὸν λόγον καὶ εἶπεν τῷ παιδί Φάγε καὶ πίε καὶ ἡδέως γενοῦ τὴν νύκτα ταύτην· οὐ γάρ ἐστιν ἄνθρωπος ᾧ καθήκει λαβεῖν Σαρραν τὴν θυγατέρα μου πλὴν σοῦ, ἄδελφε, ὡσαύτως δὲ καὶ ἐγὼ οὐκ ἔχω ἐξουσίαν δοῦναι αὐτὴν ἑτέρῳ ἀνδρὶ πλὴν σοῦ, ὅτι σὺ ἔγγιστά μου· καὶ μάλα τὴν ἀλήθειάν σοι ὑποδείξω, παιδίον.

מליל רפאל עם רעואל פתגמי טוביה אתיב רעואל לטוביה ברי ידענא טב דאתן יתה לך מדאתן יתה לגבר חורן ברם אמרנא לך קושטא

ויהי כאשר שמע רעואל הדבר הזה ויאמר אל טוביה ידעתי בני כי טוב תתי אותה לך מתתי אותה לאיש אחר אבל אומר לך האמת.

11 ἔδωκα αὐτὴν ἑπτὰ ἀνδράσιν τῶν ἀδελφῶν ἡμῶν, καὶ πάντες ἀπέθανον τὴν νύκτα ὁπότε εἰσεπορεύοντο πρὸς αὐτήν. καὶ νῦν, παιδίον, φάγε καὶ πίε, καὶ κύριος ποιήσει ἐν ὑμῖν.

12 (καὶ εἶπεν Τωβιας Οὐ μὴ φάγω ἐντεῦθεν οὐδὲ μὴ πίω [ואמר טו]ביה די לא אכול תנא ולא אשתה>), ἕως ἂν διαστήσῃς τὰ πρὸς ἐμέ. καὶ εἶπεν αὐτῷ Ραγουηλ ὅτι Ποιῶ, καὶ αὐτὴ δίδοταί σοι κατὰ τὴν κρίσιν τῆς βίβλου Μωυσέως, καὶ ἐκ τοῦ οὐρανοῦ κέκριταί σοι δοθῆναι· κομίζου τὴν ἀδελφήν σου. ἀπὸ τοῦ νῦν σὺ ἀδελφὸς εἶ αὐτῆς καὶ αὐτὴ ἀδελφή σου· δέδοταί σοι ἀπὸ τῆς σήμερον καὶ εἰς τὸν αἰῶνα· καὶ ὁ κύριος τοῦ οὐρανοῦ εὐοδώσει ὑμᾶς, παιδίον, τὴν νύκτα ταύτην καὶ ποιήσαι ἐφ' ὑμᾶς ἔλεος καὶ εἰρήνην.

11-12 כבר יהבית יתה לשבעה גברין וכלהון מיתו עד לא עלו לותה וכען אכול ושתי. אמר טוביה לא איכול עד דתיתנינה לי: אמר רעואל סב כען יתה ארום את אחוהא והיא אחתך וכען יהיבה לך לאנתו כהלכת אוריתא דמשה יי אלהא דשמיא יפרוקינכון בליליא דין ויפקיד עליכון טיבותיה ושלמיה: ודבר רעואל ית שרה ברתיה ויהב יתה לטוביה לאנתו אמר ליה סיב יתה כהלכת אוריתא דמשה ודבר יתה לאבוך:

בני דע כי כבר מתתי אותה לשבעה אנשים וכלם מתו טרם שיבאו אליה. ועתה אכול ושתה והנח הדבר. ויאמר טוביה לא אכל ולא אשתה עד אשר תתננה לי לאשה. ויאמר רעואל קח אותה כי היא אחותך ואתה אחיה. הנה נתתיה לך לאשה כדת משה וישראל ויי אלהי השמים יושיבכם הלילה הזה בשלום ויצוה עלילם חסדו ושלומו. ויקח רעואל את שרה בתו ויתן אותה לטוביה לאשה ויברכם.

13 καὶ ἐκάλεσεν Ραγουηλ Σαρραν τὴν θυγατέρα αὐτοῦ, καὶ ἦλθεν πρὸς αὐτόν, καὶ λαβόμενος τῆς χειρὸς αὐτῆς παρέδωκεν αὐτὴν αὐτῷ καὶ εἶπεν Κόμισαι κατὰ τὸν νόμον καὶ κατὰ τὴν κρίσιν τὴν γεγραμμένην ἐν τῇ βίβλῳ Μωυσέως δοῦναί σοι τὴν γυναῖκα, ἔχε καὶ ἄπαγε πρὸς τὸν πατέρα σου ὑγιαίνων· καὶ ὁ θεὸς τοῦ οὐρανοῦ εὐοδώσαι ὑμῖν εἰρήνην.

וקרא רעואל לעדנה אתתיה לאיתאה ניירא למכתב עלוהי כתובתא לברתיה. ועבדת כן וכתבו כתובתא (וחתמו וחתם) יתה סהדין.

ויאמר לעדנה אשתו להביא אליו גליון אחד ויכתב עליו את הכתובה ויחתם אותה בעדים.

14 καὶ ἐκάλεσεν τὴν μητέρα αὐτῆς· καὶ εἶπεν ἐνεγκεῖν βιβλίον καὶ ἔγραψεν συγγραφὴν βιβλίου συνοικήσεως καὶ ὡς δίδωσιν αὐτὴν αὐτῷ γυναῖκα κατὰ τὴν κρίσιν τοῦ Μωυσέως νόμου. ἀπ' ἐκείνου ἤρξαντο φαγεῖν καὶ πιεῖν.

ואכלו ושתו:

ויאכלו וישתו וישמחו.

15 καὶ ἐκάλεσεν Ραγουηλ Εδναν τὴν γυναῖκα αὐτοῦ καὶ εἶπεν αὐτῇ Ἀδελφή, ἑτοίμασον τὸ ταμίειον τὸ ἕτερον καὶ εἰσάγαγε αὐτὴν ἐκεῖ.

אמר רעואל לעדנה אנתתיה אתקיני אידרון בית משכבא ואעלי ברתך.

וימר רעואל אל עדנה אשתו הכיני החדר ושימי אותם שמה.

16 καὶ βαδίσασα ἔστρωσεν εἰς τὸ ταμίειον, ὡς εἶπεν αὐτῇ, καὶ ἤγαγεν αὐτὴν ἐκεῖ καὶ ἔκλαυσεν περὶ αὐτῆς καὶ ἀπεμάξατο τὰ δάκρυα καὶ εἶπεν αὐτῇ

ועבדת כן וגפיפת עדנה לשרה ברתה ובכת ואמרת

ותרבק עדנה את שרה בתה ותבך עמה ותאמר לה

17 Θάρσει, θύγατερ, ὁ κύριος τοῦ οὐρανοῦ δῴη σοι χαρὰν ἀντὶ τῆς λύπης σου· θάρσει, θύγατερ. καὶ ἐξῆλθεν.

ברתי יעביד עמך אלהא דשמיא בליליא הדין חיסדא וישגח עליכי ויתן לך חדווא על דוונא דהוו לך בעידנין דעברו:

בתי יי אלהי ישראל יעשה עמך חסדו בלילה הזה ויתן לכם רחמים וירחם אתך בשביל היגון שעבר עליך עד היום הזה:  

8: ח

1 Καὶ ὅτε συνετέλεσαν τὸ φαγεῖν καὶ πιεῖν, ἠθέλησαν κοιμηθῆναι. καὶ ἀπήγαγον τὸν νεανίσκον καὶ εἰσήγαγον αὐτὸν εἰς τὸ ταμίειον.

והוה כד שלימו לאתקנא אידרונא וערסא ועלו לתמן טוביה ושרה אנתתיה.

ויהי כאשר כלו לתקן את החדר ואת המטה ויקומו וילכו לחדר טוביה ושרה.

2 καὶ ἐμνήσθη Τωβιας τῶν λόγων Ραφαηλ καὶ ἔλαβεν τὸ ἧπαρ τοῦ ἰχθύος καὶ τὴν καρδίαν ἐκ τοῦ βαλλαντίου, οὗ εἶχεν, καὶ ἐπέθηκεν ἐπὶ τὴν τέφραν τοῦ θυμιάματος.

ודכר טוביה מלוי רפאל ונסיב ליבא דנונא ושוי על מחתה וקטר תחות גלימת שרה

ויזכר טוביה את דברי רפאל ויקח את לב הדג וישם על המחתה ויקטר תחת בגדי שרה.

3 καὶ ἡ ὀσμὴ τοῦ ἰχθύος ἐκώλυσεν, καὶ ἀπέδραμεν τὸ δαιμόνιον ἄνω εἰς τὰ μέρη Αἰγύπτου, καὶ βαδίσας Ραφαηλ συνεπόδισεν αὐτὸν ἐκεῖ καὶ ἐπέδησεν παραχρῆμα.

ואשמדאי קביל ריחא וערק בסייפי ארעא דמצרים ורפאל קטריה ואסריה לתמן:

וקבל אשמדי את הרית ויצא ממנה ויברח עד קצה ארץ מצרים ורפאל המלאך אסרהו שם.

4 καὶ ἐξῆλθον καὶ ἀπέκλεισαν τὴν θύραν τοῦ ταμιείου. καὶ ἠγέρθη Τωβιας ἀπὸ τῆς κλίνης καὶ εἶπεν αὐτῇ Ἀδελφή, ἀνάστηθι, προσευξώμεθα καὶ δεηθῶμεν τοῦ κυρίου ἡμῶν, ὅπως ποιήσῃ ἐφ' ἡμᾶς ἔλεος καὶ σωτηρίαν.

ונפקו מן אידרונא ואחדו דשא בדיל תרויהון. וקם טוביה מן ערסא ואמר לשרה אחתי קומוי ונירמי תחנונא קדם אלהא דיפקיד עלנא חיסדיה וטיבותיה

ויצא מן החדר ויסגרו הדלת בעד שניהם. ויקם טוביה מן המטה ויאמר לשרה אשתו אחותי קומי ונפיל תחנתנו לפני המקום שיעשה עמנו כרוב רחמיו וחסדיו.

5 καὶ ἀνέστη, καὶ ἤρξαντο προσεύχεσθαι καὶ δεηθῆναι ὅπως γένηται αὐτοῖς σωτηρία, καὶ ἤρξατο λέγειν Εὐλογητὸς εἶ, ὁ θεὸς τῶν πατέρων ἡμῶν, καὶ εὐλογητὸν τὸ ὄνομά σου εἰς πάντας τοὺς αἰῶνας τῆς γενεᾶς· εὐλογησάτωσάν σε οἱ οὐρανοὶ καὶ πᾶσα ἡ κτίσις σου εἰς πάντας τοὺς αἰῶνας.

וצלי טוביה קדם אלהא ואמר בריך את יי אלהיה דישראל ובריך שמך לעולם יברכונך שמיא וכל ברייתך

ויחל טוביה את פני יי ויאמר טוביה יי אלהי ישראל אתה הוא יי לבדך בשמים ובארץ.

6 σὺ ἐποίησας τὸν Αδαμ καὶ ἐποίησας αὐτῷ βοηθὸν στήριγμα Ευαν τὴν γυναῖκα αὐτοῦ, καὶ ἐξ ἀμφοτέρων ἐγενήθη τὸ σπέρμα τῶν ἀνθρώπων· καὶ σὺ εἶπας ὅτι Οὐ καλὸν εἶναι τὸν ἄνθρωπον μόνον, ποιήσωμεν αὐτῷ βοηθὸν ὅμοιον αὐτῷ.

את בריתא אדם ויהבת ליה סמך ית חוה אתתיה ומינהון כל בני אינשא ואמרת לא תקין למיהוי אדם בלחודוהי אעביד ליה סמך לקבליה

ואתה בראת את אדם ונתת לו את חוה אשתו לעזר כנגדו.

7 καὶ νῦν οὐχὶ διὰ πορνείαν ἐγὼ λαμβάνω τὴν ἀδελφήν μου ταύτην, ἀλλ' ἐπ' ἀληθείας· ἐπίταξον ἐλεῆσαί με καὶ αὐτὴν καὶ συγκαταγηρᾶσαι κοινῶς.

וכען אלהא את ידעת ארום לא בדיל זנותא נסבית אחתי דא אלהין כהלכת אוריתא חוס עלנא והב לנא חסדך לאתחברא אך חדא בשלם והב לנא בנין טבין.

ועתה יי גלוי וידוע לפניך שלא לקחתי את האשה הזאת בשביל זנות כי אם ביושר לבב כדת משה וישראל ואתה יי חננו ורחם עלינו והחבירנו יחד בשלום ותן לנו בנים לברכה ועוסקים בתורתך.

8 καὶ εἶπαν μεθ' ἑαυτῶν Αμην αμην.

ואתיבת שרה ואמרת אמן:

ותען שרה ותאמר אמן.

9 καὶ ἐκοιμήθησαν τὴν νύκτα.

ועל לוותה בליליא הוא והות בפילגות ליליא. קם רעואל ואמר לאבדוהי לחפרא קברא בליליא.

ויבא אליה בלילה ההוא. ויקם רעואל לילה ויאמר אל עבדיו לחפר קבר לילה.

10 Καὶ ἀναστὰς Ραγουηλ ἐκάλεσεν τοὺς οἰκέτας μεθ' ἑαυτοῦ, καὶ ᾤχοντο καὶ ὤρυξαν τάφον· εἶπεν γάρ Μήποτε ἀποθάνῃ καὶ γενώμεθα κατάγελως καὶ ὀνειδισμός.

ואמר להון אם מית טליא נקברינין בליליא ואינש לא יידע ולא יהא לנא חיסודא.

ויאמר אם מת הבחור נקברנו בלילה ואיש אל ידע ולא יהיה לנו חרפה.

11 καὶ ὅτε συνετέλεσαν ὀρύσσοντες τὸν τάφον, ἦλθεν Ραγουηλ εἰς τὸν οἶκον καὶ ἐκάλεσεν τὴν γυναῖκα αὐτοῦ

וקרא לעדנה אנתתיה

ויקרא רעואל אל עדנה אשתו

12 καὶ εἶπεν Ἀπόστειλον μίαν τῶν παιδισκῶν καὶ εἰσελθοῦσα ἰδέτω εἰ ζῇ· καὶ εἰ τέθνηκεν, ὅπως ἂν θάψωμεν αὐτόν, ὅπως μηδεὶς γνῷ.

ואמר לה שדרי חדא מן אמתין לאידרונא דבוצינא בידה ותחזי אם הוא קיים ואם לא ונקבריניה ואינש לא ירגיש:

ויאמר אליה שלחי אחת מן השפחות אל החדר ותראה אם הוא חי ואם לא נקברהו טרם אור הבקר ואיש לא ידע.

13 καὶ ἀπέστειλαν τὴν παιδίσκην καὶ ἧψαν τὸν λύχνον καὶ ἤνοιξαν τὴν θύραν, καὶ εἰσῆλθεν καὶ εὗρεν αὐτοὺς καθεύδοντας καὶ ὑπνοῦντας κοινῶς.

ושלחת עדנה אמתה לאידרונא וחזת והא שכבין תרויהון.

ותשלח עדנה את השפחה אל החדר ותרא והנה שוכבים שניהם יחד בשלום וחדוה.

14 καὶ ἐξελθοῦσα ἡ παιδίσκη ὑπέδειξεν αὐτοῖς ὅτι ζῇ καὶ οὐδὲν κακόν ἐστιν.

ונפקת ואמרת להון בריכו מרי עלמא ארום קיים הוא:

ותצא ותגד להם ותאמר להם חי הוא.

15 καὶ εὐλόγησαν τὸν θεὸν τοῦ οὐρανοῦ καὶ εἶπαν Εὐλογητὸς εἶ, θεέ, ἐν πάσῃ εὐλογίᾳ καθαρᾷ· εὐλογείτωσάν σε εἰς πάντας τοὺς αἰῶνας.

ואמר רעואל בריך את יי אלהא דשמיא וארעא את מחי ומסי וברכתך קדישא ודכיא יברכונך חסידך וכל יציאר ידך ומלאכך יודונך לעולם.

16 καὶ εὐλογητὸς εἶ ὅτι εὔφρανάς με, καὶ οὐκ ἐγένετο καθὼς ὑπενόουν, ἀλλὰ κατὰ τὸ πολὺ ἔλεός σου ἐποίησας μεθ' ἡμῶν.

ובריך שים יקרך ארום יהבת לנא חדותא בסגיאות טיבותך ולא כמה דאנן חשבין.

17 καὶ εὐλογητὸς εἶ ὅτι ἠλέησας δύο μονογενεῖς· ποίησον αὐτοῖς, δέσποτα, ἔλεος καὶ σωτηρίαν καὶ συντέλεσον τὴν ζωὴν αὐτῶν μετ' εὐφροσύνης καὶ ἐλέου.

בריך את אלהא ארום חסתא על תרויהון הב להון שלמא וחסדא וחדוה בחייהון לעלם:

... חייהון לרחמין ולחדוה ...

15-17 ויברכו את יי האלהים הגדול ויאמר רעועל ברוך אתה יי אלהי אבותינו אשר עשית עמנו החסד הגדול הזה כי אתה הוא יי המוחץ והרופא הממית והמחיה אשר עשית עם שמי אלה הפלא הזה ואתה חי וקים לעד ולנצח נצחים.

18 τότε εἶπεν τοῖς οἰκέταις αὐτοῦ χῶσαι τὸν τάφον πρὸ τοῦ ὄρθρον γενέσθαι.

ואתו עבדובי ואמר להון כסיאו ית קברא עד לא ירגיש בנא בר נש.

ויאמר רעואל אל עבדיו כסו את הקבר בטרם הבקר שלא ידע אדם.

ופקד לעבדוהי די יטממון פחתא ...

19 Καὶ τῇ γυναικὶ εἶπεν ποιῆσαι ἄρτους πολλούς· καὶ εἰς τὸ βουκόλιον βαδίσας (ἤγαγεν βόας δύο [דבר תרי] תור[ין]) καὶ κριοὺς τέσσαρας καὶ εἶπεν συντελεῖν αὐτούς, καὶ ἤρξαντο παρασκευάζειν.

ואמר לאנתתיה אתקיני לחם סגי ורהוטי לעדרא וסיבי מתמן עגלין וערבין ופקידי למעבד אריסטוון טב ועבדת כן:

ויצו להכין סעודה טובה בשמחה כי שמחם אלהים ברוה רחמיו וחסדיו. ואל העדרים רץ רעואל ויבא עגלים ואילים ויצו לעשות אותם.

20 καὶ ἐκάλεσεν Τωβιαν καὶ εἶπεν αὐτῷ Δέκα τεσσάρων ἡμερῶν οὐ μὴ κινηθῇς ἐντεῦθεν, ἀλλ' αὐτοῦ μενεῖς ἔσθων καὶ πίνων παρ' ἐμοὶ καὶ εὐφρανεῖς τὴν ψυχὴν τῆς θυγατρός μου τὴν κατωδυνωμένην·

ואמר לטוביה לא תפוק מן ביתי עד ארבסר יומין ותחדי ברתי עגינתא

ויאמר אל טוביה לא תצא מביתי עד ארבעה עשר ימים ישמח את בתי העגונה

21 καὶ ὅσα μοι ὑπάρχει, λάμβανε αὐτόθεν τὸ ἥμισυ καὶ ὕπαγε ὑγιαίνων πρὸς τὸν πατέρα σου· καὶ τὸ ἄλλο ἥμισυ, ὅταν ἀποθάνω ἐγώ τε καὶ ἡ γυνή μου, ὑμέτερόν ἐστιν. θάρσει, παιδίον, ἐγώ σου ὁ πατὴρ καὶ Εδνα ἡ μήτηρ σου, καὶ παρὰ σοῦ ἐσμεν ἡμεῖς καὶ τῆς ἀδελφῆς σου ἀπὸ τοῦ νῦν εἰς τὸν αἰῶνα· θάρσει, παιδίον.

ותיסב פלגות ניכסאי כען וכד נמות אנא ואנתתי תיסב כולא את תהא לי לבר יקיר יאנא אהא לך לאבא ועדנה אנתתי לאימא עד עלם:

ותקח חצי מכל אשר לי ותלך אל אביך בשמחה וכשאמות אני ואשחי חקח את הכל:

... אוביל עמך לבית אבוך ... ברי אנה אבוך ועדנא א[מך]

 

9: ט

Τότε ἐκάλεσεν Τωβιας Ραφαηλ καὶ εἶπεν αὐτῷ

בכן קרא טוביה לרפאל ואמר ליה

אז קרא טוביה אל רפאל ויאמר לו

.... [ואמר ל]ה

2 Αζαρια ἄδελφε, παράλαβε μετὰ σεαυτοῦ τέσσαρας οἰκέτας καὶ καμήλους δύο καὶ πορεύθητι εἰς Ῥάγας καὶ ἧκε παρὰ Γαβαήλῳ καὶ δὸς αὐτῷ τὸ χειρόγραφον καὶ κόμισαι τὸ ἀργύριον καὶ παράλαβε αὐτὸν μετὰ σοῦ εἰς τοὺς γάμους·

הזריה אחי דבר עמך מכא ארבעה עבדין ותרין גמלין וזיל לראגיש סטר גבאל והב לית מרצופיה ויתן לך כספא וזמין יתיה לכילתי מטול

עזריה אחי קח עמך מזה ארבעה עבדים ושני גמלים ולך בא אל רגאיש אל גביאל דודי ותן לו את אמתחתו ויתן לך את הכסף וקרא אותו שיבוא לתופתי

עשריה אחי דבר עמך מן תנא אר[בעת עבדין ו]תאתה בי[ת] גב[א]ל והב לה כתב וס[ב כזפא ...

34 (σὺ γὰρ γινώσκεις ὅτι ἔσται ἀριθμῶν ὁ πατὴρ τὰς ἡμέρας, καὶ ἐὰν [אנתה ידע די מנה] להו[ה אבי יו[מיא והן) χρονίσω ἡμέραν μίαν, λυπήσω αὐτὸν λίαν· καὶ θεωρεῖς τί ὤμοσεν Ραγουηλ, καὶ οὐ δύναμαι παραβῆναι (τὸν ὅρκον מומת[ת]) αὐτοῦ.

3 דאנא לא יכילנא למיזל לתמן בדיל דקיים רעואל דלא אפוק מן ביתיה עד ארבסר יומין ואבא מנן יומיא.

כי אני לא אוכל ללכת שם מפני השבועה שנשבע רעואל עלי שלא אצא מביתו עד ארבעה עשר ימים.

4 ואם יעבר עדנא יומא חד אציף נפשא דאבא ולא יכילנא לבטלא קיים רעואל:

ואבי ואמי יספרו את הימים ואם יעבר הזמן יום אחד אכאיב נפש אבותי.

5 καὶ ἐπορεύθη Ραφαηλ καὶ οἱ τέσσαρες οἰκέται καὶ αἱ δύο κάμηλοι εἰς Ῥάγας τῆς Μηδίας καὶ ηὐλίσθησαν παρὰ Γαβαήλῳ· καὶ ἔδωκεν αὐτῷ τὸ χειρόγραφον αὐτοῦ καὶ ὑπέδειξεν αὐτῷ περὶ Τωβιου τοῦ υἱοῦ Τωβιθ ὅτι ἔλαβεν γυναῖκα καὶ ὅτι καλεῖ αὐτὸν εἰς τὸν γάμον. καὶ ἀναστὰς παρηρίθμησεν αὐτῷ τὰ θυλάκια σὺν ταῖς σφραγῖσιν, καὶ συνέθηκαν αὐτά.

אזל רפאל עם תרין גמלין וארבעה עבדין לקורי ראגיש ובתו בביתא דגבאל ויהב ליה מרצופיה וחוי ליה דטוביה בר טובי נסב שרה בת רעואל וטוביה הוה זמין ליה דיזיל לחופתיה. כד שמע גבאל כן טען כספא על גמליא.

ויקם רפעל ויקח שני גמלים וארבעה עבדים וילך אל רגאיש לבית גדיאל ויתן לו את אמתחתו ויגד לא כי טוביה בן טובי לקח את שרה בת רעואל ויקראהו רפאל לבא לחפת טוביה. ויעמס גביאל את הכסף על הגמלים.

6 καὶ ὤρθρισαν κοινῶς καὶ εἰσῆλθον εἰς τὸν γάμον. καὶ εἰσῆλθον εἰς τὰ Ραγουηλ καὶ εὗρον Τωβιαν ἀνακείμενον, καὶ ἀνεπήδησεν καὶ ἠσπάσατο αὐτόν, καὶ ἔκλαυσεν καὶ εὐλόγησεν αὐτὸν καὶ εἶπεν αὐτῷ Καλὲ καὶ ἀγαθέ, ἀνδρὸς καλοῦ καὶ ἀγαθοῦ, δικαίου καὶ ἐλεημοποιοῦ, δῴη σοι κύριος εὐλογίαν οὐρανοῦ καὶ τῇ γυναικί σου καὶ τῷ πατρί σου καὶ τῇ μητρὶ τῆς γυναικός σου· εὐλογητὸς ὁ θεός, ὅτι εἶδον Τωβιν τὸν ἀνεψιόν μου ὅμοιον αὐτῷ.

ואתא לבילתא ואשכח טוביה יתיב על פתורא ונשק ליה ובכא עלוהי מסגיאות חדואתא וברכיה ואמר אלהא דשמיא יברך גבר טב וקשיט עביד צדקתא סגיא ובריך אלהיה דטובי קריבי דיהב לך ולאבוך ולאמך אתתא טבתא חדא:

ויבא לחפתו וימצא את טוביה יושב על חשלחן ויחבק לו וינשק לו ויבך נמו מרוב השמחה ויברכהו ויאמר ברוך יי אלהי ישראל אשר החבירך בשמחה עם האשה והוא ברחמיו יתן לך ממנה בנים זכרים ועוסקים בתורת יי:  

10: י

1 Ἑκάστην δὲ ἡμέραν ἐξ ἡμέρας ἐλογίζετο Τωβιθ τὰς ἡμέρας ἐν πόσαις πορεύσεται καὶ ἐν πόσαις ἐπιστρέψει· καὶ ὅτε συνετελέσθησαν αἱ ἡμέραι καὶ ὁ υἱὸς αὐτοῦ οὐ παρῆν,

ובכל יומא ויומא טובי חשיב יומי בריח כמה יומים יכיל למיזל לקבלא בספא וכמה יומים למחדר. וכד שלימו יומי חושבניה וטוביה בריה לא תב.

2 εἶπεν Μήποτε κατεσχέθη ἐκεῖ; ἢ μήποτε ἀπέθανεν ὁ Γαβαηλ καὶ οὐδεὶς αὐτῷ δίδωσιν τὸ ἀργύριον;

אמר במפשיה דילמא עכבוניה תמן או מית גבאל ולא יהבו ליה כספא

3 καὶ ἤρξατο λυπεῖσθαι.

ושרי לאתענאה.

4 καὶ Αννα ἡ γυνὴ αὐτοῦ λέγει Ἀπώλετο τὸ παιδίον μου καὶ οὐκέτι ὑπάρχει ἐν τοῖς ζῶσιν· καὶ ἤρξατο κλαίειν καὶ θρηνεῖν περὶ τοῦ υἱοῦ αὐτῆς καὶ εἶπεν

וחנה אתתיה אמרת ליה אבד ברי ולית נפשיה בחיין ועל דין הוא מתאחר ושרי למספד ולמבכי על ברה.

5 Οὐαί μοι, τέκνον, ὅτι ἀφῆκά σε πορευθῆναι, τὸ φῶς τῶν ὀφθαλμῶν μου.

ואמרת ווי לי ברי דשלחיתך למיזל לארע רחיקתא נהור עינין למה שבקתיה למיזל.

1-5 וטובי ואשתו מחשבים את הימים ואת הלילות וכואבים על אשר שלחוהו ובוכים ומתענים עליו.

6 καὶ Τωβιθ ἔλεγεν αὐτῇ Σίγα, μὴ λόγον ἔχε, ἀδελφή, ὑγιαίνει· καὶ μάλα περισπασμὸς αὐτοῖς ἐγένετο ἐκεῖ, καὶ ὁ ἄνθρωπος ὁ πορευθεὶς μετ' αὐτοῦ πιστός ἐστιν καὶ εἷς τῶν ἀδελφῶν ἡμῶν· μὴ λυποῦ περὶ αὐτοῦ, ἀδελφή, ἤδη παρέσται.

וטובי הוה אמר לה שתיקי לא תתבהלין יתי ברך בשלם ברם מורע הוה ליה וגברא דאזל עמיה מהימן הוא לא תנסיסי גרמיך ארום ייתי בשלם וחנה.

7 καὶ εἶπεν αὐτῷ Σίγα ἀπ' ἐμοῦ καὶ μή με πλάνα· ἀπώλετο τὸ παιδίον μου. καὶ ἐκπηδήσασα περιεβλέπετο τὴν ὁδόν, ᾗ ᾤχετο ὁ υἱὸς αὐτῆς, καθ' ἡμέραν καὶ οὐκ ἐπείθετο οὐδενί, καὶ ὅτε ἔδυ ὁ ἥλιος, εἰσπορευομένη ἐθρήνει καὶ ἔκλαιεν τὴν νύκτα ὅλην καὶ οὐκ εἶχεν ὕπνον.

אמרת ליה שתוק ולא תנחמינני על ברי. והות נפקת לפרשת אורחיא ביממא ובליליא אתר דברה ייתי ביה ולא טעימת מדם אילהן דמעתא בליליא ולא נח לבה: וכד שלימו ארבסר יומי חופתא אמר טוביה לרעואל שדלחנא ארום אבא ואמא לא סברין למחזי יתי וכען במטו מינך שלח יתי דלא יכילנא לאיתעכבא תוף:

6-7 וטובי מנחם את חנה אשתו לאמר החרישי כי בשלום יבא ובשמחה. ותמאן להתנחם ותצא אל הדרכים בכל יום לראות אם יבא בנה. ולא טעמה מאומה כי אם דמעות ימים ולילות. ויהי כאשר תמו ארבעה עשר ימי החפה ויאמר טוביה אל רעואל שלחני כי אבי ואמי מחשבים את הימים ואינם חושבים לראותי.

8 Καὶ ὅτε συνετελέσθησαν αἱ δέκα τέσσαρες ἡμέραι τοῦ γάμου, ἃς ὤμοσεν Ραγουηλ ποιῆσαι τῇ θυγατρὶ αὐτοῦ, εἰσῆλθεν πρὸς αὐτὸν Τωβιας καὶ εἶπεν Ἐξαπόστειλόν με, γινώσκω γὰρ ἐγὼ ὅτι ὁ πατήρ μου καὶ ἡ μήτηρ μου οὐ πιστεύουσιν ὅτι ὄψονταί με ἔτι· καὶ νῦν ἀξιῶ σε, πάτερ, ὅπως ἐξαποστείλῃς με καὶ πορευθῶ πρὸς τὸν πατέρα μου· ἤδη ὑπέδειξά σοι ὡς ἀφῆκα αὐτόν.

אמר ליה רעואל אותר עמי תוף ואשגר לחוואה לאבוך כל דעבדת:

ויאמר רעואל שבה עוד עמדי ואשלח להגיד לאביך את כל אשר עשית.

[וכאשר] שלמו להמה ארבע[ת] עשר ימי [החתנה] אשר נשבע רעואל לעשות לשרה בתו בא [אליו] טו[ב]יה ואמור לו שלחני כבר אני יודע אשר [אבי איננו מאמין ו[אף אמי איננה מאמנת אשר תראנ[י] עוד. ועתה מבקש [אני אות]כה אבי אשר תשלחני והלכתי אל אבי כבר ספרתי לך א[י]ככה עזבתים

9 καὶ εἶπεν Ραγουηλ τῷ Τωβια Μεῖνον, παιδίον, μεῖνον μετ' ἐμοῦ, καὶ ἐγὼ ἀποστέλλω ἀγγέλους πρὸς Τωβιν τὸν πατέρα σου καὶ ὑποδείξουσιν αὐτῷ περὶ σοῦ. καὶ εἶπεν αὐτῷ Μηδαμῶς, ἀξιῶ σε ὅπως ἐξαποστείλῃς με ἐντεῦθεν πρὸς τὸν πατέρα μου.

אתיב ליה טוביה הב לי רשו למיתב לאבא.

ויאמר טוביה אל תאחר אותי שלחני ואלכה אל אבי.

ויומר רעואל לטוביה בני חך אתי ואני אשלח מלאכים אל טובי אב[יכ]ה וה[מה] ...

10 καὶ ἀναστὰς Ραγουηλ παρέδωκεν Τωβια Σαρραν τὴν γυναῖκα αὐτοῦ καὶ τὸ ἥμισυ πάντων τῶν ὑπαρχόντων αὐτῷ, παῖδας καὶ παιδίσκας, βόας καὶ πρόβατα, ὄνους καὶ καμήλους, ἱματισμὸν καὶ ἀργύριον καὶ σκεύη·

בכן קם רעואל ויהב שרה ברתיה לטוביה ופלגות נכסיה עבדין וחמרין וגמלין עאן ותורין ולבושין ומאנין דכסף ודהב.

אז נתן רעואל את שרה בתו לטוביה וחצי ממונו ועבדים ושפחות וצאן ובקר וחמורים וגמלים ובגדי בוץ וארגמן וכלי כסף וזהב.

11 καὶ ἐξαπέστειλεν αὐτοὺς ὑγιαίνοντας καὶ ἠσπάσατο αὐτὸν καὶ εἶπεν αὐτῷ Ὑγίαινε, παιδίον, ὑγιαίνων ὕπαγε· ὁ κύριος τοῦ οὐρανοῦ εὐοδώσαι ὑμᾶς καὶ Σαρραν τὴν γυναῖκά σου, καὶ ἴδοιμι ὑμῶν παιδία πρὸ τοῦ ἀποθανεῖν με.

ושלח יתהון בשלוה ובהשקט וברכינון ואמר להון אלהא ישוי עליכון שלמא ויחזי לי מנכון בנין עד לא אימות.

וישלחם ויברכם ויאמר יאלהים יי אלהי אביתינו יברך אתכם ויראני מכם בנים זכרים ועוסקים בתורת יי.

12 καὶ εἶπεν Σαρρα τῇ θυγατρὶ αὐτοῦ Ὕπαγε πρὸς τὸν πενθερόν σου, ὅτι ἀπὸ τοῦ νῦν αὐτοὶ γονεῖς σου ὡς οἱ γεννήσαντές σε· βάδιζε εἰς εἰρήνην, θύγατερ, ἀκούσαιμί σου ἀγαθὴν ἀκοήν, ἕως ζῶ. καὶ ἀπασπασάμενος ἀπέλυσεν αὐτούς.

וגפיף להון ונשיק להון ואמר לשרה ברתיה איזהירי ביקרא דחמוך וחמותיך דתרויהון קריביך. זיל לשלם ונשמע מנך בשרתא טבתא וחדוא רבתא ונשק לה ושלחה:

וינשק להם ויחבק להם ויאמר אל שרה בתו כבדי מאד את חותנך ואת חותנתך ולכי לשלום ונשמע ממך שמועה טובה בחיינו בששון ובשמחה וישק להם ויחבקם וישלחם.

13 καὶ Εδνα λέγει Τωβια Τέκνον καὶ ἄδελφε ἠγαπημένε, ἀποκαταστήσαι σε κύριος καὶ ἴδοιμί σου τέκνα, ἕως ζῶ, καὶ Σαρρας τῆς θυγατρός μου πρὸ τοῦ με ἀποθανεῖν· ἐνώπιον τοῦ κυρίου παρατίθεμαί σοι τὴν θυγατέρα μου ἐν παραθήκῃ, μὴ λυπήσῃς αὐτὴν πάσας τὰς ἡμέρας τῆς ζωῆς σου· παιδίον, εἰς εἰρήνην· ἀπὸ τοῦ νῦν ἐγώ σου μήτηρ καὶ Σαρρα ἀδελφή, εὐοδωθείημεν πάντες ἐν τῷ αὐτῷ πάσας τὰς ἡμέρας ἐν τῇ ζωῇ ἡμῶν. καὶ κατεφίλησεν ἀμφοτέρους καὶ ἀπέστειλεν ὑγιαίνοντας.

ועדנה אמרת לטוביה ברי ואחי את אלהא דשמיא ידברינך בשלם ויחזינני בנין קשיטין קדמוי מן שרה ברתי והא שרה ברתי בידך לא תעני יתה כל יומי חייה זיל בשלם אנא אימך ושרה אתתך אלהנא יצלח ארחיכון כל ימי חייכון ונישקת להון ושלחתנון:

ויאמר אל טוביה בני יי אלהי השמים יוליכך בשלום ויראני ממך ומשרה בתי בנים טובים לפני יי בטרם אמות. וחנה שרה בתי בידך אל תענה איתה כל ימיך ולכו לשלום ויברכם וישק להם וישלחם:

14 καὶ ἀπῆλθεν Τωβιας ἀπὸ Ραγουηλ ὑγιαίνων καὶ χαίρων καὶ εὐλογῶν τῷ κυρίῳ τοῦ οὐρανοῦ καὶ τῆς γῆς, τῷ βασιλεῖ τῶν πάντων, ὅτι εὐόδωκεν τὴν ὁδὸν αὐτοῦ. καὶ εἶπεν αὐτῷ Εὐοδώθη σοι τιμᾶν αὐτοὺς πάσας τὰς ἡμέρας τῆς ζωῆς αὐτῶν.

ואזל טוביה חדי ובריך אלהא דשמיא וארעא דשלח מלאכיה ואצלח אורחיה ובכיך רעואל ועדנה אנתתיה. ואמר אלהא יסעדינני ליקרא יתכון כל יומי חייכון:

וילך טוביה שמח וטוב לב ויברך את יי אשר שמחהו ואשר עשה עמו נפלאות רבית וחסדים טובים.  

11: יא

1 Καὶ ὡς ἤγγισαν εἰς Κασεριν, ἥ ἐστιν κατέναντι Νινευη, εἶπεν Ραφαηλ

ואזל טוביה עד אקריס קרתא די קבל נינוה.

וילך ויבא אל אקריס העיר אשר נכח נינוה.

2 Σὺ γινώσκεις πῶς ἀφήκαμεν τὸν πατέρα σου·

אמר רפאל לטוביה אחי את ידע איכדין שבקת ית אביך

ויאמר רפאל טוביה אחי אתה ידעת איך עזבת את אביך ואת אמך.

3 προδράμωμεν τῆς γυναικός σου καὶ ἑτοιμάσωμεν τὴν οἰκίαν, ἐν ᾧ ἔρχονται.

וכען תיזיל אנתתך בתרנא עם גובריא דילן ואנא ואת ניזיל לפנאה ביתא.

ועתה נתקדם אני ואתה ותלך אשתך אחרינו ועם העבדים ועם אנשינו.

4 καὶ ἐπορεύθησαν ἀμφότεροι κοινῶς, καὶ εἶπεν αὐτῷ Λαβὲ μετὰ χεῖρας τὴν χολήν. καὶ συνῆλθεν αὐτοῖς ὁ κύων ἐκ τῶν ὀπίσω αὐτοῦ καὶ Τωβια.

ואזלו תרתיהון קדמאין.

וילכו שניהם ויאמר רפאל אל טוביה קח עמך ממרירת הדג ויקחה.

5 καὶ Αννα ἐκάθητο περιβλεπομένη τὴν ὁδὸν τοῦ υἱοῦ αὐτῆς·

ואשכחו אמיה יתבא בפרשת אורחיא מסכייא ית ברה.

והנה אמו יושבת על הדרך לראות אם יבא בנה.

6 καὶ προσενόησεν αὐτὸν ἐρχόμενον καὶ εἶπεν τῷ πατρὶ αὐτοῦ Ἰδοὺ ὁ υἱός σου ἔρχεται καὶ ὁ ἄνθρωπος ὁ πορευθεὶς μετ' αὐτοῦ.

6 9 וכד חזת יתיה רחטת לקדמותיה וגפיפת ונשקת ליה ואמרת בריך אלהא דאתיבך בשלם דאנא לא חשיבית למיחזי אפך לעלם וכען ברי מה אוחרת למיתי וחוי ליה כל עובדיא וחדיאת סגיא ואמרת לה זיל את לאבוך ואנא קאימנא הכא עד דתיתי אנתתך. ואזל טוביה ורפאל עמיה. וכד שמע טובי ארום אתא בריה חדי סגי. ואמר ליה ברי תב לותי ואנשק לך שאנא לא יכילנא למיזל לותך:

6 ותראה אותו מרחרק ותכירהו ותאמר אל טובי אישה הנה בני טוביה בא והאיש אשר הלך עמו.

7 καὶ Ραφαηλ εἶπεν Τωβια πρὸ τοῦ ἐγγίσαι αὐτὸν πρὸς τὸν πατέρα Ἐπίσταμαι ὅτι οἱ ὀφθαλμοὶ αὐτοῦ ἀνεῳχθήσονται·

ויאמר רפאל אל טוביה ידעתי כי עור אביך ובמרירה הזאת יפתחו עיניו וירפא.

8 ἔμπλασον τὴν χολὴν τοῦ ἰχθύος εἰς τοὺς ὀφθαλμοὺς αὐτοῦ, καὶ ἀποστύψει τὸ φάρμακον καὶ ἀπολεπίσει τὰ λευκώματα ἀπὸ τῶν ὀφθαλμῶν αὐτοῦ, καὶ ἀναβλέψει ὁ πατήρ σου καὶ ὄψεται τὸ φῶς.

7-8 אמר ליה רפאל לטוביה סב מררתא דנונא ושוי בעינוי ואסי אלהא ית עינוהי כיד מן אוולא וחדי טובי על חסדא רבה דעבד עמיה אלהא.

9 καὶ ἀνέδραμεν [Αννα] καὶ ἐπέπεσεν ἐπὶ τὸν τράχηλον τοῦ υἱοῦ αὐτῆς καὶ εἶπεν αὐτῷ Εἶδόν σε, παιδίον· ἀπὸ τοῦ νῦν ἀποθανοῦμαι. καὶ ἔκλαυσεν.

ותרץ חנה אמו לקראתו ותפל על צואריו ותאמר אמותה הפעם אחרי ראותי את פניך ותבך על צואריו עוד.

10 καὶ ἀνέστη Τωβις καὶ προσέκοπτεν τοῖς ποσὶν καὶ ἐξῆλθεν ([ל]קרת בנו עד) τὴν θύραν τῆς αὐλῆς,

ויקם טובי וילך לקראת בנו. ויכשל בלכתו כי לא ראה. וירץ טוביה אל אביו.

11 καὶ ἐβάδισεν Τωβιας πρὸς αὐτόν, καὶ ἡ χολὴ τοῦ ἰχθύος ἐν τῇ χειρὶ αὐτοῦ, καὶ ἐνεφύσησεν εἰς τοὺς ὀφθαλμοὺς αὐτοῦ καὶ ἐλάβετο αὐτοῦ καὶ εἶπεν Θάρσει, πάτερ· καὶ ἐπέβαλεν τὸ φάρμακον ἐπ' αὐτὸν καὶ ἐπέδωκεν.

... [ומר]ורת הדג בידו ונפוץ [בעיניו ויאמר] לו אל תירא אבי [ושם הסם ע]ל עיניו וחרוק.

12 καὶ ἀπελέπισεν ἑκατέραις ταῖς χερσὶν αὐτοῦ ἀπὸ (τῶν κανθῶν τῶν ὀφθαλμῶν αὐτοῦ [חוריו]ת עיניו).

13 (וירא את [בנו]) καὶ ἔπεσεν ἐπὶ τὸν τράχηλον αὐτοῦ καὶ ἔκλαυσεν καὶ εἶπεν αὐτῷ Εἶδόν σε, (τέκνον בני) τὸ φῶς τῶν ὀφθαλμῶν μου.

11-13 וישם את המרירה על עיניו ויתבררו עיניו ויפול הלובן מעיעיו ונתרפא. וירא את בנו ויפל על צואריו.

14 καὶ εἶπεν Εὐλογητὸς ὁ θεός, καὶ εὐλογητὸν τὸ ὄνομα τὸ μέγα αὐτοῦ, καὶ εὐλογημένοι πάντες οἱ ἄγγελοι οἱ ἅγιοι αὐτοῦ· γένοιτο τὸ ὄνομα τὸ μέγα αὐτοῦ ἐφ' ἡμᾶς, καὶ εὐλογητοὶ πάντες οἱ ἄγγελοι εἰς πάντας τοὺς αἰῶνας· ὅτι αὐτὸς ἐμαστίγωσέν με, καὶ ἰδοὺ βλέπω Τωβιαν τὸν υἱόν μου.

ובריך טובי ית אלהא ואמר בריל אלהא דלא מנע טיבותיה מני ואפקינני מחשוכא לנהורא את הוא מחי ומסי לית כותך אסי מגן ולית אלהא בשמיא והארעא דיעבד כעובדך וכגברוותך: ואשתעי טוביה לאבוי כל דעבד ופניו ביתא ונפק טובי עם טוביה בריה לקדמות כלתיה ורפאל עמהון והוי כד חזאה חדי עלה ואעלה לביתיה ובריך ואמר יתן אלהא לך מן אנתתא חדא בנין קשדיטין ועיני ועיני אמך חמן:

ויאמר ברוך יי אלהי ישראל אשר הוא פוקח עורים כי הוא פקח את עיני. ברוך הוא וברוך שמו לעדי עד ולנצח נצחים אשר עשה עמי החסד הגדול הזה.

15 καὶ εἰσῆλθεν Τωβιας χαίρων καὶ εὐλογῶν τὸν θεὸν ἐν ὅλῳ τῷ στόματι αὐτοῦ, καὶ ἐπέδειξεν Τωβιας τῷ πατρὶ αὐτοῦ ὅτι εὐοδώθη ἡ ὁδὸς αὐτοῦ, καὶ ὅτι ἐνήνοχεν ἀργύριον, καὶ ὡς ἔλαβεν Σαρραν τὴν θυγατέρα Ραγουηλ γυναῖκα, καὶ ὅτι ἰδοὺ παραγίνεται καὶ ἔστιν σύνεγγυς τῆς πύλης Νινευη.

כי הוא מוחץ ורופא וממית ומחיה. וברוך הוא ומבורך אשר הצליח דרכיך ואשר השיבך אלינו בשלום ובשלוה.

16 Καὶ ἐξῆλθεν [Τωβιθ] εἰς ἀπάντησιν τῆς νύμφης αὐτοῦ χαίρων καὶ εὐλογῶν τὸν θεὸν πρὸς τὴν πύλην Νινευη· καὶ ἰδόντες αὐτὸν οἱ ἐν Νινευη πορευόμενον καὶ διαβαίνοντα αὐτὸν πάσῃ τῇ ἰσχύι αὐτοῦ καὶ ὑπὸ μηδενὸς χειραγωγούμενον ἐθαύμασαν, καὶ Τωβιθ ἐξωμολογεῖτο ἐναντίον αὐτῶν ὅτι ἠλέησεν αὐτὸν ὁ θεὸς καὶ ὅτι ἤνοιξεν τοὺς ὀφθαλμοὺς αὐτοῦ.

ויצא טובי וחנה אשתו לקראת שרה בת רעואל כלתם וישמחו עמה שמחה גדולה ויפלא מאד בעיני כל הרואים והשומעים כי נרפאו עיני טובי.

17 καὶ ἤγγισεν Τωβιθ Σαρρα τῇ γυναικὶ Τωβια τοῦ υἱοῦ αὐτοῦ καὶ εὐλόγησεν αὐτὴν καὶ εἶπεν αὐτῇ Εἰσέλθοις ὑγιαίνουσα, θύγατερ, καὶ εὐλογητὸς ὁ θεός σου, ὃς ἤγαγέν σε πρὸς ἡμᾶς, θύγατερ· καὶ εὐλογημένος ὁ πατήρ σου, καὶ εὐλογημένος Τωβιας ὁ υἱός μου, καὶ εὐλογημένη σύ, θύγατερ· εἴσελθε εἰς τὴν οἰκίαν σου ὑγιαίνουσα ἐν εὐλογίᾳ καὶ χαρᾷ, εἴσελθε, θύγατερ.

ויברך טובי את שרה כלתו ויאמר ברוכה את ליי בתי. וברוך יי אשר הביאך אלינו בשמחה. וישמחו שמחה גדולה הם וכל היהודים אשר בנינוה על החסד הגדול הזה אשר עשה יי עם טובי ועם בנו. ויתנו לטוביה מתנות רבות ויקרות:

18 ἐν τῇ ἡμέρᾳ ταύτῃ ἐγένετο χαρὰ πᾶσιν τοῖς Ιουδαίοις τοῖς οὖσιν ἐν Νινευη.

19 καὶ παρεγένοντο Αχικαρ καὶ Ναβαδ οἱ ἐξάδελφοι αὐτοῦ χαίροντες πρὸς Τωβιν.

 

12: יב

1 Καὶ ὅτε ἐπετελέσθη ὁ γάμος, ἐκάλεσεν Τωβιθ Τωβιαν τὸν υἱὸν αὐτοῦ καὶ εἶπεν αὐτῷ Παιδίον, ὅρα δοῦναι τὸν μισθὸν τῷ ἀνθρώπῳ τῷ πορευθέντι μετὰ σοῦ [καὶ] προσθεῖναι αὐτῷ εἰς τὸν μισθόν.

ויאמר טובי אל טוביה בנו בני האיש (אשר הלך עמך נתן לו שכרו [די היה עמ]ך ונתן לה אגרה) ועוד נוסיף עליו.

2 καὶ εἶπεν αὐτῷ Πάτερ, πόσον αὐτῷ δώσω τὸν μισθόν; οὐ βλάπτομαι διδοὺς αὐτῷ τὸ ἥμισυ τῶν ὑπαρχόντων, ὧν ἐνήνοχεν μετ' ἐμοῦ.

ויאמר טוביה אבי נתן לו את חצי הכסף אשר הבאתי משם

3 ἐμὲ ἀγείοχεν ὑγιαίνοντα καὶ τὴν γυναῖκά μου ἐθεράπευσεν καὶ τὸ ἀργύριον ἤνεγκεν μετ' ἐμοῦ καὶ σὲ ἐθεράπευσεν· πόσον αὐτῷ ἔτι δῶ μισθόν;

כי הוא היליכני בשלום והביאני בשלום ורפא את אשתי והיציא את הכסף מיד גביאל ורפא את עיניך ומה ראוי לתת לו על כל זאת.

4 καὶ εἶπεν αὐτῷ Τωβις Δικαιοῦται αὐτῷ, παιδίον, λαβεῖν τὸ ἥμισυ πάντων, ὧν ἔχων ἦλθεν.

5 καὶ ἐκάλεσεν αὐτὸν καὶ εἶπεν Λαβὲ τὸ ἥμισυ πάντων, ὧν ἔχων ἦλθες, εἰς τὸν μισθόν σου καὶ ὕπαγε ὑγιαίνων.

ויקרא טוביה אל רפאל ויאמר לו עזריה אחי בא וקח שכרך חצי הכסף שהבאת משם כי הוא שכרך ולך לשלום.

6 Τότε ἐκάλεσεν τοὺς δύο κρυπτῶς καὶ εἶπεν αὐτοῖς Τὸν θεὸν εὐλογεῖτε καὶ αὐτῷ ἐξομολογεῖσθε ἐνώπιον πάντων τῶν ζώντων ἃ ἐποίησεν μεθ' ὑμῶν ἀγαθά, τοῦ εὐλογεῖν καὶ ὑμνεῖν τὸ ὄνομα αὐτοῦ· τοὺς λόγους τοῦ θεοῦ ὑποδείκνυτε πᾶσιν ἀνθρώποις ἐντίμως καὶ μὴ ὀκνεῖτε ἐξομολογεῖσθαι αὐτῷ.

7 μυστήριον βασιλέως κρύπτειν καλόν, τὰ δὲ ἔργα τοῦ θεοῦ ἀνακαλύπτειν καὶ ἐξομολογεῖσθαι ἐντίμως. τὸ ἀγαθὸν ποιεῖτε, καὶ κακὸν οὐχ εὑρήσει ὑμᾶς.

8 ἀγαθὸν προσευχὴ μετὰ ἀληθείας καὶ ἐλεημοσύνη μετὰ δικαιοσύνης μᾶλλον ἢ πλοῦτος μετὰ ἀδικίας· καλὸν ποιῆσαι ἐλεημοσύνην μᾶλλον ἢ θησαυρίσαι χρυσίον.

9 ἐλεημοσύνη ἐκ θανάτου ῥύεται, καὶ αὐτὴ ἀποκαθαίρει πᾶσαν ἁμαρτίαν· οἱ ποιοῦντες ἐλεημοσύνην χορτασθήσονται ζωῆς·

10 οἱ ποιοῦντες ἁμαρτίαν καὶ ἀδικίαν πολέμιοί εἰσιν τῆς ἑαυτῶν ψυχῆς.

6-10 ויאמר רפאל אל טובי ואל טוביה בנו שירו ליי שיר חדש וברכוהו וזמרו שמו על כל הטובה אשר עשה עמכם והרבו לפניו תפלה ותחנה וצדקה כל ימי חייכם כי טוב לפני יי לעשות צדקה תמיד מכנוס אוצרות כסף וזהב. כי צדקה תציל ממות.

11 πᾶσαν τὴν ἀλήθειαν ὑμῖν ὑποδείξω καὶ οὐ μὴ κρύψω ἀφ' ὑμῶν πᾶν ῥῆμα· ἤδη ὑμῖν ὑπέδειξα καὶ εἶπον Μυστήριον βασιλέως καλὸν κρύψαι καὶ τὰ ἔργα τοῦ θεοῦ ἀνακαλύπτειν ἐνδόξως.

12 καὶ νῦν ὅτε προσηύξω καὶ Σαρρα, ἐγὼ προσήγαγον τὸ μνημόσυνον τῆς προσευχῆς ὑμῶν ἐνώπιον τῆς δόξης κυρίου· καὶ ὅτε ἔθαπτες τοὺς νεκρούς, ὡσαύτως·

13 καὶ ὅτε οὐκ ὤκνησας ἀναστῆναι καὶ καταλιπεῖν σου τὸ ἄριστον καὶ ᾤχου καὶ περιέστειλες τὸν νεκρόν, τότε ἀπέσταλμαι ἐπὶ σὲ πειράσαι σε.

11-13 ואני לא אכחד מכם כל האמת. דעו כי בעת אשר התפללתם והתחננתם לפני הקדוש- ברוך הוא-אתה ושרה כלתך על צרת נפשכם אני העליתי תפלתכם לפני כסא הכבוד. ובעת אשר היית קובר את המיתים אני הייתי הייתי עמך. [ובחג שבועות שעזבת את שלחנך והלכת לקבור את המת אני הייתי עמך.]

14 καὶ ἅμα ἀπέσταλκέν με ὁ θεὸς ἰάσασθαί [σε] καὶ Σαρραν τὴν νύμφην σου.

ובחנך האלהים בעורות עיניך כי יי צדיק. יבחן והעת צרתך שלחני יי לרפא אותך ואת שרה כלתך.

15 ἐγώ εἰμι Ραφαηλ, εἷς τῶν ἑπτὰ ἀγγέλων, οἳ παρεστήκασιν καὶ εἰσπορεύονται ἐνώπιον τῆς δόξης κυρίου.

ואני הוא רפאל המלאך אחד מן השרים המשרתים לפמי כסא הכבוד.

16 Καὶ ἐταράχθησαν οἱ δύο καὶ ἔπεσαν ἐπὶ πρόσωπον αὐτῶν καὶ ἐφοβήθησαν.

ויהי כשמעם את כל הדברים האלה וייראו מאד ויפלו על פניהם.

17 καὶ εἶπεν αὐτοῖς Μὴ φοβεῖσθε, εἰρήνη ὑμῖν· τὸν θεὸν εὐλογεῖτε εἰς πάντα τὸν αἰῶνα.

ויאמר להם רפאל שלום לכם אל תיראו ברכו את יי על הגדלות והנוראות האלה אשר עשה עמכם.

18 (ἐγὼ ὅτε ἤμην μεθ' ὑμῶν [כדי ה]וית עמכון), οὐχὶ τῇ ἐμῇ χάριτι ἤμην μεθ' ὑμῶν. ἀλλὰ τῇ θελήσει τοῦ θεοῦ· αὐτὸν εὐλογεῖτε κατὰ πάσας τὰς ἡμέρας, αὐτῷ ὑμνεῖτε.

19 καὶ ἐθεωρεῖτέ με ὅτι οὐκ ἔφαγον οὐθέν, ἀλλὰ ὅρασις ὑμῖν ἐθεωρεῖτο. ([ל]א אשתית.)

18-19 ואני בכל אשר הייתי עמכם ראיתם אותי אוכל ושותה כי כל נדמה בעיניכם ואני לא אכלתי ולא שתיתי.

20 καὶ νῦν εὐλογεῖτε ἐπὶ τῆς γῆς κύριον καὶ ἐξομολογεῖσθε τῷ θεῷ. ἰδοὺ ἐγὼ ἀναβαίνω πρὸς τὸν ἀποστείλαντά με. γράψατε πάντα ταῦτα τὰ συμβάντα ὑμῖν. καὶ ἀνέβη.

ועתה כתבו לכם את כל הדברים האלה בספר. והיה לעד ביניכם ובין אלהיכם כל ימי חייכם והדבר הזה לאות ועד בכל דור ודור וברכו את יי והודו לזכר קדשו. ועתה שלחוני ואלך אל האלהים אשר שלחני אליכם. וישלחוהו ויברכו את יי על כל זאת. ויעל מלאך יי השמימה.

... [הא אנ]ה סלק. [כתבי את כול] המעשה הזה והעלהו ...

21 καὶ ἀνέστησαν· καὶ οὐκέτι ἠδύναντο ἰδεῖν αὐτόν.

ולא יסף להראה אל טובי ואל טוביה בנו:

ולוא עוד ראו א[ו]תו

22 καὶ ηὐλόγουν [למחזה ל]ה והוו מברכין) καὶ ὕμνουν τὸν θεὸν καὶ ἐξωμολογοῦντο αὐτῷ ἐπὶ τὰ ἔργα αὐτοῦ τὰ μεγάλα ταῦτα, ὡς (ὤφθη αὐτοῖς ἄγγελος θεοῦ. [אתחזי להון מל]אל יייי)

מברכים ו[מהללים את אלהים ומודים אותו על מע]שו הגדול ותומהים איכה נראה [להמה מלאך אלהים].

וכד עלו לביתא לא על עמהון רפאל ואזל ליה: בתר שעתא אמר טובי לטוביה פוק לשוקא וקרא עזריה אחונא וניתן ליה אגריה ועוד נוסיף עליה ארום גבר מהימן וקשיט הוא: ובפק טוביה לשוקא ובלש ולא אשכח לרפאל. ושאל עלוי לכל אינשי קרתא ולא אשכח בר נש די חזייה: תב לאבוי ואמר ליה לא אשכחתיה. וידע אבוי ארום מלאכא רפאל הוה דשדר אלהא לאסאה שרה מידוי דשידא ולאסאה עינוי. ובריך אלהא ואמר בריך אלהא דשלח מלאכיה טב עם ברי ואצלח אורחיה ואסי תרין חסיכין מרעין כותנא: ומיומא ההוא ולהלא אצלח אלהא לטובי ולטוביה בריה ויהב ליה בנין מן שרה אנתתיה. ומית רעואל ועדנה אנתתיה וירת טוביה כל נכסיהון:

בתר יומין אתמרע טובי וקרא לטוביה בריח ופקדיה על מצוותא דאלהא. ואמר לה ברי הוי גמיל חיסדא כל יומך עם חסיכי ועתירי ועביד צדקתא כל יומך דבגין כן יברך אלהא כל עובדי ידך אברהם אבינא בדיל צדקתא ומעשרא דיהב ברכיה יי. וכן יצחק על דיהב נעשרא ועבד צדקתא. וכן יעקב כד אזל לביתא דלבן וצלי צלותיה לא נדר אלא למיהב מעשרא וצדקתא לחסיכי ובכן אצלחיה אלהא ויהב ליה כל מה דשאיל ונטריה מלבן ומעשו אחוהי ואת אם תעביד כעובדיהון יברכך כמה דבריך יתהון: ופקיד יתהון על שאר מצוותא ושלים לפקדא יתיה ואתכנש לעמיה וקבריה טוביה בריה ביקר רב ובתר מותיה. בריך אלהא לטוביה על דקיים מצוותא דאבוי ואצלחיה סגי ויהב ברכתא בכל עובדי ידוי:

הא למדנו כמה גדול כח הצדקות והמעשרות על שעשה טוהי צדקות והפריש מעשרותיו כראוי מה שלם לו הקבה. ולפי שהיו יודעין אבות העולם כח הצדקה והמעשרות לכך היו זהירין בהם. באברהם כת ויתן לו מעשר מכל. ביצחק כת ויזרע יצחק בארץ ההיא ואין זריעה אלא צדקה כמה דאתאמר זרעו לכם לצדקה. ביעקב כתב וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך:

תם מעשה טוביה.

 

13: יג

1 Καὶ Τωβιτ ἔγραψεν προσευχὴν εἰς ἀγαλλίασιν καὶ εἶπεν

בעת ההיא כתב טוביה את כל הדברים האלה בשמחה. ויאמר טובי

בכן דבר טובי וכתוב תהלה בתשבוחה וא[מור]

2 Εὐλογητὸς ὁ θεὸς ὁ ζῶν εἰς τὸν αἰῶνα καὶ ἡ βασιλεία αὐτοῦ, ὅτι αὐτὸς μαστιγοῖ καὶ ἐλεᾷ, κατάγει ἕως ᾅδου κατωτάτω τῆς γῆς, καὶ αὐτὸς ἀνάγει ἐκ τῆς ἀπωλείας τῆς μεγάλης, καὶ οὐκ ἔστιν οὐδέν, ὃ ἐκφεύξεται τὴν χεῖρα αὐτοῦ.

ברוך אלהים] חי אשר לכול העולמים היאה מלכותו אשר הואה [מכה והוא]ה מרחם מוריד עד שאולה תחתיה והואה מעלה מתהו[ם] ג]דול[ה]. ומה אשר יפצה מידו.

3 ἐξομολογεῖσθε αὐτῷ, οἱ υἱοὶ Ισραηλ, ἐνώπιον τῶν ἐθνῶν, ὅτι αὐτὸς διέσπειρεν ὑμᾶς (ἐν αὐτοῖς· )

הודו לו בני ישר[אל לפני הגוים] אשר אתמה נדחים בהמה ([בה]ון).

4 καὶ ἐκεῖ ὑπέδειξεν ὑμῖν τὴν μεγαλωσύνην αὐτοῦ, καὶ ὑψοῦτε αὐτὸν ἐνώπιον παντὸς ζῶντος, καθότι (αὐτὸς ἡμῶν κύριός ἐστιν, καὶ αὐτὸς θεὸς ἡμῶν καὶ αὐτὸς πατὴρ ἡμῶν καὶ αὐτὸς θεὸς εἰς πάντας τοὺς αἰῶνας.

ושמה (ותמן) ספר[ו את גודלו ורוממו אותו לפני כו]ל חי כיא הוא אדניכ[מה] והוא ([הוא מראכ]ון והוא) אלה[יכמה] לכו]ל [עולמים].

5 μαστιγώσει ὑμᾶς (ἐπὶ ταῖς ἀδικίαις ὑμῶν [על כל חט]איכון) καὶ πάντας ὑμᾶς ἐλεήσει ἐκ πάντων τῶν ἐθνῶν, ὅπου ἂν διασκορπισθῆτε ἐν αὐτοῖς.

2-5 ברוך יי האלהים הגדול המפליא לעשות פלאיו לעמו ועבדיו. והוא מוחץ ורופא וממית ומחיה ומוריד שאול ויעל אשר פזר אותנו בין הגוים חייבין. אנו להידיע את כל הנפלאות האלה בין העמים. ואתם בני ישראל חזקו ויאמץ לבבכם ולא ירפו ידיכם כי יש שכר לפעולתכם. והוא יחכה לחננכם. וירום לרחמכם כי אלהי משפט יי אשרי כל חוכי לו. ואתם בני הרבו צדקה תפלה ותחנה לפני רבון כל העולם כי צדקה ותפלה דוחין את הגזרה שנאמר. וצדקה תציל ממות. וברוך יי אשר עשה עמי ועם אבי ועם אבותי ועם כל אשר בטח בו נסים ונפלאות ונוראות גדולות רבון העולמים הראנו בימינו הישועה והגאולה בביאת הגואל ובבנין אריאל לעיני כל ישראל שנאמר בימיו תושע יהודה וישראל וכתיב ופדויי יי ישובון וכתיב בונה ירושלם יי נדחי ישראל יכנס. ברוך יי לעולם אמן ואמן:

6 ὅταν ἐπιστρέψητε (πρὸς αὐτὸν ἐν ὅλῃ) τῇ καρδίᾳ ὑμῶν καὶ ἐν ὅλῃ τῇ ψυχῇ ὑμῶν ποιῆσαι ἐνώπιον αὐτοῦ ἀλήθειαν, τότε ἐπιστρέψει πρὸς ὑμᾶς καὶ οὐ μὴ κρύψῃ τὸ πρόσωπον αὐτοῦ ἀφ' ὑμῶν οὐκέτι.

[ע]לוהן בכל לבכון ו[בכל נ]פשכון ל[מעבד קושטא. אדין י]תפנה עליכון ולא [יסתר אנפו]הי מנכון ע[וד.

7 καὶ νῦν θεάσασθε ἃ ἐποίησεν μεθ' ὑμῶν, καὶ ἐξομολογήσασθε αὐτῷ ἐν ὅλῳ τῷ στόματι ὑμῶν· καὶ εὐλογήσατε τὸν κύριον τῆς δικαιοσύνης καὶ ὑψώσατε τὸν βασιλέα τῶν αἰώνων.

...[והודו] לה בכל פמכון. ובר[כו למרה] קושטא ...

8 ἐγὼ ἐν τῇ γῇ τῆς αἰχμαλωσίας μου ἐξομολογοῦμαι αὐτῷ καὶ δεικνύω τὴν ἰσχὺν καὶ τὴν μεγαλωσύνην αὐτοῦ ἔθνει ἁ μαρτωλῶν Ἐπιστρέψατε, ἁμαρτωλοί, καὶ ποιήσατε δικαιοσύνην ἐνώπιον αὐτοῦ· τίς γινώσκει εἰ θελήσει ὑμᾶς καὶ ποιήσει ἐλεημοσύνην ὑμῖν;

... ור[וממו לה אנה בארעת] שביא מהודה לה ומח[וה אנה לג]בורתה ורבו[תה קדם עם חט]אין על לבבכון קו[שטא עבדו] קדמוה[י מן] יד[ע הן תהוה ס]ליחא [לכון.

9 τὸν θεόν μου ὑψῶ καὶ ἡ ψυχή μου τὸν βασιλέα τοῦ οὐρανοῦ καὶ ἀγαλλιάσεται τὴν μεγαλωσύνην αὐτοῦ.

ולאלהי מרומם אנה ונ]פשי למ[לך שמיא]... כל יומ[י חיי. וכ]ל... ישב]חו רבותה

10 λεγέτωσαν πάντες καὶ ἐξομολογείσθωσαν αὐτῷ ἐν Ιεροσολύμοις Ιεροσόλυμα πόλις ἁγία, μαστιγώσει ἐπὶ τὰ ἔργα τῶν υἱῶν σου καὶ πάλιν ἐλεήσει τοὺς υἱοὺς τῶν δικαίων.

ימללון בתהלי[ן... [...ירושלם] קרית קדשא י[כת]שנכ[י על ... [בקו]שטא הוד[י] ...

11 καὶ πάλιν ἡ σκηνή σου οἰκοδομηθήσεταί σοι μετὰ χαρᾶς.

... יתבנ]ה לכ[י] ...

12 καὶ εὐφράναι ἐν σοὶ πάντας τοὺς αἰχμαλώτους καὶ ἀγαπήσαι ἐν σοὶ πάντας τοὺς ταλαιπώρους εἰς πάσας τὰς γενεὰς τοῦ αἰῶνος.

13 φῶς λαμπρὸν λάμψει εἰς πάντα τὰ πέρατα τῆς γῆς· ἔθνη πολλὰ μακρόθεν [ἥξει σοι] καὶ κάτοικοι πάντων τῶν ἐσχάτων τῆς γῆς πρὸς τὸ ὄνομα τὸ ἅγιόν σου καὶ τὰ δῶρα αὐτῶν ἐν ταῖς χερσὶν αὐτῶν ἔχοντες τῷ βασιλεῖ τοῦ οὐρανοῦ· γενεαὶ γενεῶν δώσουσιν ἐν σοὶ ἀγαλλίαμα, καὶ ὄνομα τῆς ἐκλεκτῆς εἰς τὰς γενεὰς τοῦ αἰῶνος.

... [מן ד]רין לדרין ינתנון בכי ... [ו]שם רב [יהוה לד]רי עלמא.

14 ἐπικατάρατοι πάντες, οἳ ἐροῦσιν λόγον σκληρόν, ἐπικατάρατοι ἔσονται πάντες οἱ καθαιροῦντές σε καὶ κατασπῶντες τὰ τείχη σου καὶ πάντες οἱ ἀνατρέποντες τοὺς πύργους σου καὶ ἐμπυρίζοντες τὰς οἰκήσεις σου· καὶ εὐλογητοὶ ἔσονται πάντες εἰς τὸν αἰῶνα οἱ φοβούμενοί σε.

14 ארי[רין כ]ל [די] ביזין ול די עלי[כי. ו]ארירין כ[ל שנאי]כי ול[ממ]ל[לין ע]ליכי. ארירו[ן] [שורי]כי וכל ממגרי[ן מגדליכי

15 τότε πορεύθητι καὶ ἀγαλλίασαι πρὸς τοὺς υἱοὺς τῶν δικαίων, ὅτι πάντες ἐπισυναχθήσονται καὶ εὐλογήσουσιν τὸν κύριον τοῦ αἰῶνος. μακάριοι οἱ ἀγαπῶντές σε, καὶ μακάριοι οἳ χαρήσονται ἐπὶ τῇ εἰρήνῃ σου·

[אדין] חדי ובועי בב[ני קשיטיא (אז שמחי ודוצי על בני הצדיקים) ... (וברך את אלהי עולם). [טובי כ]ל רחמיכי. וטוב[י כל (ואשרי השמחים בשלומך).

16 καὶ μακάριοι πάντες οἱ ἄνθρωποι, οἳ ἐπὶ σοὶ λυπηθήσονται ἐπὶ πάσαις ταῖς μάστιξίν σου, ὅτι ἐν σοὶ χαρήσονται καὶ ὄψονται πᾶσαν τὴν χαράν σου εἰς τὸν αἰῶνα. ἡ ψυχή μου, εὐλόγει τὸν κύριον τὸν βασιλέα τὸν μέγαν.

... [ע]ל [כ]ל מכתשיכי ד[י] ... ברכי ליייי] למלכא רבא

17 (ὅτι כ[י]) Ιερουσαλημ οἰκοδομηθήσεται, τῇ πόλει οἶκος αὐτοῦ εἰς πάντας τοὺς αἰῶνας. μακάριος ἔσομαι, ἂν γένηται (τὸ κατάλειμμα τοῦ σπέρματός μου ἰδεῖν שארי]תא מן זרעי ל[מחזה) τὴν δόξαν σου καὶ ἐξομολογήσασθαι τῷ βασιλεῖ τοῦ οὐρανοῦ. καὶ (αἱ θύραι Ιερουσαλημ σαπφείρῳ καὶ σμαράγδῳ οἰκοδομηθήσονται תרעי ירושלם ברקת ו]ספיר תתבנין) καὶ λίθῳ τιμίῳ πάντα τὰ τείχη σου· (οἱ πύργοι Ιερουσαλημ χρυσίῳ οἰκοδομηθήσονται [מגדלי ירושלם ד]הב תתבנין ועע[יתא) καὶ οἱ προμαχῶνες αὐτῶν χρυσίῳ καθαρῷ· αἱ πλατεῖαι Ιερουσαλημ ἄνθρακι (ψηφολογηθήσονται καὶ λίθῳ Σουφιρ [...]ין ובאבן די י[...]).

18 καὶ αἱ θύραι Ιερουσαλημ ᾠδὰς ἀγαλλιάματος ἐροῦσιν, καὶ πᾶσαι αἱ οἰκίαι αὐτῆς ἐροῦσιν Αλληλουια, εὐλογητὸς ὁ θεὸς τοῦ Ισραηλ· καὶ εὐλογητοὶ εὐλογήσουσιν τὸ ὄνομα τὸ ἅγιον εἰς τὸν αἰῶνα καὶ ἔτι.

18 ... [י]מ[ל]לו להל[לויה. [בריך עד עלם] עלמיא דביכי יברכון ש[מה קדישא עד עלם עלמיא]

18 ... ירושלים תהלת שמחה ישירו האלהים אשר מרים ואתך. וברתך אשר [בכי יברכו את שמו הק]דוש ל[עולם.

 

14: יד

1 καὶ συνετελέσθησαν οἱ λόγοι τῆς ἐξομολογήσεως Τωβιθ.

1 [וספו מלי תודת טו]בי ומית בשלם ב[ר שנין מאה תרתי־עשרה וקביר]

1 ותמ[ו דברי תודת טובי וימ]ות בשלום בן ...

2 Καὶ ἀπέθανεν ἐν εἰρήνῃ ἐτῶν ἑκατὸν δώδεκα καὶ ἐτάφη ἐνδόξως ἐν Νινευη. καὶ ἑξήκοντα δύο ἐτῶν ἦν, ὅτε ἐγένετο ἀνάπειρος τοῖς ὀφθαλμοῖς, καὶ μετὰ τὸ ἀναβλέψαι αὐτὸν ἔζησεν ἐν ἀγαθοῖς καὶ ἐλεημοσύνας ἐποίησεν· καὶ ἔτι προσέθετο εὐλογεῖν τὸν θεὸν καὶ ἐξομολογεῖσθαι τὴν μεγαλωσύνην τοῦ θεοῦ.

2 ... [והוא בר] שנין חמשין ותמ[נה הוה ... [חזות ע]ינוהי. חי בטב ובכ[ל עבד צדקה. והוסף למדחל לאלהא ([לברכה ל]יייי ולהודיה רבותה.

2 [והו]א בן שמונה וחמש[ים ... מ]ראה [ו]אחר אר[בע וחמשים חיה ...

3 καὶ ὅτε ἀπέθνῃσκεν, ἐκάλεσεν Τωβιαν τὸν υἱὸν αὐτοῦ καὶ ἐνετείλατο αὐτῷ λέγων Παιδίον, ἀπάγαγε τὰ παιδία σου

3 ... [ו]קרא [לטוביה ברה ושבע]ת בנוהי ופקדה ואמר ל[ה] ברי ...

4 καὶ ἀπότρεχε εἰς Μηδίαν, ὅτι πιστεύω ἐγὼ (τῷ ῥήματι τοῦ θεοῦ ἐπὶ Νινευη אלהא די מל[ל בנינוה), ἃ ἐλάλησεν Ναουμ, ὅτι πάντα ἔσται καὶ ἀπαντήσει ἐπὶ Αθουρ καὶ (Νινευη, καὶ ὅσα ἐλάλησαν οἱ προφῆται τοῦ Ισραηλ [נינ]וה די מ]ל[לו נביאי ישראל), οὓς ἀπέστειλεν ὁ θεός, πάντα ἀπαντήσει, καὶ οὐ μηθὲν ἐλαττονωθῇ ἐκ πάντων τῶν ῥημάτων, (καὶ πάντα συμβήσεται τοῖς καιροῖς αὐτῶν כלא יתעבד לזמ[ניהון]), καὶ ἐν τῇ Μηδίᾳ ἔσται σωτηρία μᾶλλον ἤπερ ἐν Ἀσσυρίοις καὶ ἐν Βαβυλῶνι· διὸ γινώσκω ἐγὼ καὶ πιστεύω ὅτι (πάντα, ἃ εἶπεν ὁ θεός, συντελεσθήσεται καὶ ἔσται בכל די אמר אלה[ה כל]א יתאיית[א]), καὶ οὐ μὴ διαπέσῃ ῥῆμα ἐκ τῶν λόγων· (καὶ οἱ ἀδελφοὶ ἡμῶν οἱ κατοικοῦντες ἐν τῇ γῇ Ισραηλ πάντες ואחינה יתבין בארע ישראל כלהו[ן]) διασκορπισθήσονται καὶ αἰχμαλωτισθήσονται ἐκ τῆς γῆς τῆς ἀγαθῆς, καὶ ἔσται πᾶσα ἡ γῆ τοῦ (Ισραηλ ἔρημος, καὶ Σαμάρεια καὶ Ιερουσαλημ ἔσται ἔρημος [י]שראל צביה ושמ[רין וירושלם) καὶ ὁ οἶκος τοῦ θεοῦ ἐν λύπῃ καὶ καυθήσεται (μέχρι χρόνου עד עדנא).

5 (καὶ πάλιν ἐλεήσει αὐτοὺς ὁ θεός די יתיב ב[רחמין אלהא אנון]), καὶ ἐπιστρέψει αὐτοὺς ὁ θεὸς εἰς τὴν γῆν τοῦ Ισραηλ, καὶ πάλιν οἰκοδομήσουσιν τὸν οἶκον, (καὶ οὐχ ὡς τὸν πρῶτον, ἕως τοῦ χρόνου, οὗ [ו]לא כקד[ם עד] עדנא [די]) ἂν πληρωθῇ ὁ χρόνος τῶν καιρῶν. καὶ μετὰ ταῦτα ἐπιστρέψουσιν ἐκ τῆς αἰχμαλωσίας αὐτῶν πάντες (καὶ οἰκοδομήσουσιν Ιερουσαλημ ἐντίμως [ויבנון] לירושלם בי[קר]), καὶ ὁ οἶκος τοῦ θεοῦ ἐν αὐτῇ οἰκοδομηθήσεται, καθὼς (ἐλάλησαν περὶ αὐτῆς οἱ προφῆται τοῦ Ισραηλ מללו [נב]יא[י ישראל]).

6 καὶ πάντα τὰ ἔθνη τὰ ἐν ὅλῃ τῇ γῇ, πάντες ἐπιστρέψουσιν καὶ φοβηθήσονται τὸν θεὸν (ἀληθινῶς, καὶ ἀφήσουσιν πάντες τὰ εἴδωλα αὐτῶν [בקשטא] וירמון לך אליל[יהן]), τοὺς πλανῶντας ψευδῆ τὴν πλάνησιν αὐτῶν, καὶ εὐλογήσουσιν τὸν θεὸν τοῦ αἰῶνος ἐν δικαιοσύνῃ.

7 πάντες οἱ υἱοὶ τοῦ Ισραηλ οἱ σῳζόμενοι ἐν ταῖς ἡμέραις ἐκείναις μνημονεύοντες τοῦ θεοῦ ἐν ἀληθείᾳ ἐπισυναχθήσονται καὶ ἥξουσιν εἰς Ιερουσαλημ καὶ οἰκήσουσιν τὸν αἰῶνα (ἐν τῇ γῇ Αβρααμ μετὰ ἀσφαλείας בארע אברהם בת[..]), καὶ παραδοθήσεται αὐτοῖς· καὶ χαρήσονται (οἱ ἀγαπῶντες τὸν θεὸν רחמי [אלהא]) ἐπ' ἀληθείας, καὶ οἱ ποιοῦντες τὴν ἁμαρτίαν καὶ τὴν ἀδικίαν ἐκλείψουσιν ἀπὸ πάσης τῆς γῆς.

8-9 καὶ νῦν, παιδία, ἐγὼ ὑμῖν ἐντέλλομαι· δουλεύσατε τῷ θεῷ ἐν ἀληθείᾳ καὶ ποιήσατε τὸ ἀρεστὸν ἐνώπιον αὐτοῦ, καὶ τοῖς παιδίοις ὑμῶν ἐνυποταγήσεται ποιεῖν δικαιοσύνην καὶ ἐλεημοσύνην καὶ ἵνα ὦσιν μεμνημένοι τοῦ θεοῦ καὶ εὐλογῶσιν τὸ ὄνομα αὐτοῦ ἐν παντὶ καιρῷ ἐν ἀληθείᾳ καὶ ὅλῃ τῇ ἰσχύι αὐτῶν. καὶ νῦν σύ, παιδίον, ἔξελθε ἐκ Νινευη καὶ μὴ μείνῃς ὧδε· ἐν ᾗ ἂν ἡμέρᾳ θάψῃς τὴν μητέρα σου μετ' ἐμοῦ, αὐτῇ τῇ ἡμέρᾳ μὴ αὐλισθῇς ἐν τοῖς ὁρίοις αὐτῆς· ὁρῶ γὰρ ὅτι πολλὴ ἀδικία ἐν αὐτῇ, καὶ δόλος πολὺς συντελεῖται ἐν αὐτῇ, καὶ οὐκ αἰσχύνονται.

10 ἰδέ, παιδίον, (ὅσα Ναδαβ ἐποίησεν [ע]ובדי נדן) Αχικάρῳ τῷ ἐκθρέψαντι αὐτόν· οὐχὶ ζῶν κατηνέχθη εἰς τὴν γῆν; καὶ ἀπέδωκεν ὁ θεὸς τὴν ἀτιμίαν (κατὰ πρόσωπον αὐτοῦ אנפין ל[ה]), καὶ ἐξῆλθεν εἰς τὸ φῶς Αχικαρος, καὶ Ναδαβ εἰσῆλθεν εἰς τὸ σκότος τοῦ αἰῶνος, ὅτι ἐζήτησεν ἀποκτεῖναι Αχικαρον· ἐν τῷ ποιῆσαι ἐλεημοσύνην ἐξῆλθεν ἐκ τῆς παγίδος τοῦ θανάτου, ἣν ἔπηξεν αὐτῷ Ναδαβ, καὶ Ναδαβ (ἔπεσεν εἰς τὴν παγίδα τοῦ θανάτου, καὶ ἀπώλεσεν αὐτόν נפל לפח [מותא ואובדה).

11 καὶ νῦν, παιδία, ἴδετε τί ποιεῖ ἐλεημοσύνη, καὶ τί ποιεῖ ἀδικία, ὅτι ἀποκτέννει· καὶ ἰδοὺ ἡ ψυχή μου ἐκλείπει. - καὶ ἔθηκαν αὐτὸν ἐπὶ τὴν κλίνην, καὶ ἀπέθανεν· καὶ ἐτάφη ἐνδόξως.

12 Καὶ ὅτε ἀπέθανεν ἡ μήτηρ αὐτοῦ, ἔθαψεν αὐτὴν Τωβιας μετὰ τοῦ πατρὸς αὐτοῦ. καὶ ἀπῆλθεν αὐτὸς καὶ ἡ γυνὴ αὐτοῦ εἰς Μηδίαν καὶ ᾤκησεν ἐν Ἐκβατάνοις μετὰ Ραγουήλου τοῦ πενθεροῦ αὐτοῦ.

13 καὶ ἐγηροβόσκησεν αὐτοὺς ἐντίμως καὶ ἔθαψεν αὐτοὺς ἐν Ἐκβατάνοις τῆς Μηδίας καὶ ἐκληρονόμησεν τὴν οἰκίαν Ραγουήλου καὶ Τωβιθ τοῦ πατρὸς αὐτοῦ.

14 καὶ ἀπέθανεν ἐτῶν ἑκατὸν δέκα ἑπτὰ ἐνδόξως.

15 καὶ εἶδεν καὶ ἤκουσεν πρὸ τοῦ ἀποθανεῖν αὐτὸν τὴν ἀπώλειαν Νινευη καὶ εἶδεν τὴν αἰχμαλωσίαν αὐτῆς ἀγομένην εἰς Μηδίαν, ἣν ᾐχμαλώτισεν Αχιαχαρος ὁ βασιλεὺς τῆς Μηδίας, καὶ εὐλόγησεν τὸν θεὸν ἐν πᾶσιν, οἷς ἐποίησεν ἐπὶ τοὺς υἱοὺς Νινευη καὶ Αθουριας· ἐχάρη πρὶν τοῦ ἀποθανεῖν ἐπὶ Νινευη καὶ εὐλόγησεν κύριον τὸν θεὸν εἰς τοὺς αἰῶνας τῶν αἰώνων.

---