READINGS ADVENT MONDAY 1

הַרְאֵנוּ יְהוָה חַסְדֶּךָ — וְיֶשְׁעֲךָ תִּתֶּן־לָנוּ

Even Years: Isaiah 51:17—52:2,7-10 17 הִתְעוֹרְרִי הִתְעוֹרְרִי קוּמִי יְרוּשָׁלַםִ אֲשֶׁר שָׁתִית מִיַּד יְהוָה אֶת־כּוֹס חֲמָתוֹ אֶת־קֻבַּעַת כּוֹס הַתַּרְעֵלָה שָׁתִית מָצִית׃ 18 אֵין־מְנַהֵל לָהּ מִכָּל־בָּנִים יָלָדָה וְאֵין מַחֲזִיק בְּיָדָהּ מִכָּל־בָּנִים גִּדֵּלָה׃ 19 שְׁתַּיִם הֵנָּה קֹרְאֹתַיִךְ מִי יָנוּד לָךְ הַשֹּׁד וְהַשֶּׁבֶר וְהָרָעָב וְהַחֶרֶב מִי אֲנַחֲמֵךְ׃ 20 בָּנַיִךְ עֻלְּפוּ שָׁכְבוּ בְּרֹאשׁ כָּל־חוּצוֹת כְּתוֹא מִכְמָר הַמְלֵאִים חֲמַת־יְהוָה גַּעֲרַת אֱלֹהָיִךְ׃ 21 לָכֵן שִׁמְעִי־נָא זֹאת עֲנִיָּה וּשְׁכֻרַת וְלֹא מִיָּיִן׃ ס 22 כֹּה־אָמַר אֲדֹנַיִךְ יְהוָה וֵאלֹהַיִךְ יָרִיב עַמּוֹ הִנֵּה לָקַחְתִּי מִיָּדֵךְ אֶת־כּוֹס הַתַּרְעֵלָה אֶת־קֻבַּעַת כּוֹס חֲמָתִי לֹא־תוֹסִיפִי לִשְׁתּוֹתָהּ עוֹד׃ 23 וְשַׂמְתִּיהָ בְּיַד־מוֹגַיִךְ אֲשֶׁר־אָמְרוּ לְנַפְשֵׁךְ שְׁחִי וְנַעֲבֹרָה וַתָּשִׂימִי כָאָרֶץ גֵּוֵךְ וְכַחוּץ לַעֹבְרִים׃ ס 52: 1 עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי עֻזֵּךְ צִיּוֹן לִבְשִׁי בִּגְדֵי תִפְאַרְתֵּךְ יְרוּשָׁלַםִ עִיר הַקֹּדֶשׁ כִּי לֹא יוֹסִיף יָבֹא־בָךְ עוֹד עָרֵל וְטָמֵא׃ 2 הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי שְּׁבִי יְרוּשָׁלִָם הִתְפַּתְּחוּ מוֹסְרֵי צַוָּארֵךְ שְׁבִיָּה בַּת־צִיּוֹן׃ ס... 7 מַה־נָּאווּ עַל־הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם מְבַשֵּׂר טוֹב מַשְׁמִיעַ יְשׁוּעָה אֹמֵר לְצִיּוֹן מָלַךְ אֱלֹהָיִךְ׃ 8 קוֹל צֹפַיִךְ נָשְׂאוּ קוֹל יַחְדָּו יְרַנֵּנוּ כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב יְהוָה צִיּוֹן׃ 9 פִּצְחוּ רַנְּנוּ יַחְדָּו חָרְבוֹת יְרוּשָׁלִָם כִּי־נִחַם יְהוָה עַמּוֹ גָּאַל יְרוּשָׁלִָם׃ 10 חָשַׂף יְהוָה אֶת־זְרוֹעַ קָדְשׁוֹ לְעֵינֵי כָּל־הַגּוֹיִם וְרָאוּ כָּל־אַפְסֵי־אָרֶץ אֵת יְשׁוּעַת אֱלֹהֵינוּ׃ ס

Odd Years: Isaiah 7:1-17 1 וַיְהִי בִּימֵי אָחָז בֶּן־יוֹתָם בֶּן־עֻזִּיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה עָלָה רְצִין מֶלֶךְ־אֲרָם וּפֶקַח בֶּן־רְמַלְיָהוּ מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל יְרוּשָׁלַםִ לַמִּלְחָמָה עָלֶיהָ וְלֹא יָכֹל לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ׃ 2 וַיֻּגַּד לְבֵית דָּוִד לֵאמֹר נָחָה אֲרָם עַל־אֶפְרָיִם וַיָּנַע לְבָבוֹ וּלְבַב עַמּוֹ כְּנוֹעַ עֲצֵי־יַעַר מִפְּנֵי־רוּחַ׃ 3 וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־יְשַׁעְיָהוּ צֵא־נָא לִקְרַאת אָחָז אַתָּה וּשְׁאָר יָשׁוּב בְּנֶךָ אֶל־קְצֵה תְּעָלַת הַבְּרֵכָה הָעֶלְיוֹנָה אֶל־מְסִלַּת שְׂדֵה כוֹבֵס׃ 4 וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִשָּׁמֵר וְהַשְׁקֵט אַל־תִּירָא וּלְבָבְךָ אַל־יֵרַךְ מִשְּׁנֵי זַנְבוֹת הָאוּדִים הָעֲשֵׁנִים הָאֵלֶּה בָּחֳרִי־אַף רְצִין וַאֲרָם וּבֶן־רְמַלְיָהוּ׃ 5 יַעַן כִּי־יָעַץ עָלֶיךָ אֲרָם רָעָה אֶפְרַיִם וּבֶן־רְמַלְיָהוּ לֵאמֹר׃ 6 נַעֲלֶה בִיהוּדָה וּנְקִיצֶנָּה וְנַבְקִעֶנָּה אֵלֵינוּ וְנַמְלִיךְ מֶלֶךְ בְּתוֹכָהּ אֵת בֶּן־טָבְאַל׃ ס 7 כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה לֹא תָקוּם וְלֹא תִהְיֶה׃ 8 כִּי רֹאשׁ אֲרָם דַּמֶּשֶׂק וְרֹאשׁ דַּמֶּשֶׂק רְצִין וּבְעוֹד שִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה יֵחַת אֶפְרַיִם מֵעָם׃ 9 וְרֹאשׁ אֶפְרַיִם שֹׁמְרוֹן וְרֹאשׁ שֹׁמְרוֹן בֶּן־רְמַלְיָהוּ אִם לֹא תַאֲמִינוּ כִּי לֹא תֵאָמֵנוּ׃ ס 10 וַיּוֹסֶף יְהוָה דַּבֵּר אֶל־אָחָז לֵאמֹר׃ 11 שְׁאַל־לְךָ אוֹת מֵעִם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ הַעְמֵק שְׁאָלָה אוֹ הַגְבֵּהַּ לְמָעְלָה׃ 12 וַיֹּאמֶר אָחָז לֹא־אֶשְׁאַל וְלֹא־אֲנַסֶּה אֶת־יְהוָה׃ 13 וַיֹּאמֶר שִׁמְעוּ־נָא בֵּית דָּוִד הַמְעַט מִכֶּם הַלְאוֹת אֲנָשִׁים כִּי תַלְאוּ גַּם אֶת־אֱלֹהָי׃ 14 לָכֵן יִתֵּן אֲדֹנָי הוּא לָכֶם אוֹת הִנֵּה הָעַלְמָה הָרָה וְיֹלֶדֶת בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ עִמָּנוּ אֵל׃ 15 חֶמְאָה וּדְבַשׁ יֹאכֵל לְדַעְתּוֹ מָאוֹס בָּרָע וּבָחוֹר בַּטּוֹב׃ 16 כִּי בְּטֶרֶם יֵדַע הַנַּעַר מָאֹס בָּרָע וּבָחֹר בַּטּוֹב תֵּעָזֵב הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתָּה קָץ מִפְּנֵי שְׁנֵי מְלָכֶיהָ׃ 17 יָבִיא יְהוָה עָלֶיךָ וְעַל־עַמְּךָ וְעַל־בֵּית אָבִיךָ יָמִים אֲשֶׁר לֹא־בָאוּ לְמִיּוֹם סוּר־אֶפְרַיִם מֵעַל יְהוּדָה אֵת מֶלֶךְ אַשּׁוּר׃ פ

Even Years: St. Charles Borromeo, Pastoral letter Ecce, dilectissimi, tempus illud adeo celebratum, et sollemne tempus, ut ait Spiritus Sanctus, acceptabile, dies salutis, pacis et reconciliationis, tempus quod, ut tot olim votis et suspiriis enisius ab antiquis patriarchis et prophetis ardentissime concupitum, cum effusa laetitia a iusto Simeone tandem visum, et semper ab Ecclesia sollemniter adeo celebratum, sic a nobis debet pia mente, laudibus, et gratiis aeterno Patri, pro exhibita in hoc mysterio misericordia, in perpetuum habendis peragi; hoc nempe Unigeniti sui adventu ex immenso in nos peccatores amore illum misit, qui a daemonis tyrannide et imperio nos vindicaret, ad caelum invitaret, in caelestia penetralia nos introduceret, veritatem ipsam nobis exhiberet, in morum rectitudine nos institueret, virtutum semina communicaret, gratiae suae thesauris locupletaret, nos denique in filios suos et vitae aeternae heredes ascisceret. Hoc equidem mysterium dum annuum ab Ecclesia recolitur, monemur ut tantae caritatis nobis exhibitae memoria in perpetuum renovetur; nos item edocet Christi adventum non iis modo qui Salvatoris illius aevo vivebant profuisse, sed eius virtutem nobis omnibus adhuc communicandam, si sanctae fidei et sacramentorum opera gratiam, quam nobis ille promeruit, excipere et iuxta eam vitae nostrae mores sub eius oboedientia dirigere velimus. A nobis adhuc expetit Ecclesia, ut intellegamus quod, ut semel in carne venit in mundum, sic sublato ex parte nostra obice, qualibet hora et momento ad nos iterum venire paratus sit, nostris in animis cum gratiarum abundantia spiritaliter habitaturus. Hinc Ecclesia, ut mater piissima salutisque nostrae studiosissima, ex temporis huius occasione hymnis, canticis aliisque Spiritus Sancti vocibus ritibusque nos edocet, quo pacto tantum beneficium grato animo excipiamus, eiusque fructu ditemur, et ideo ad Christi Domini adventum mens nostra non minori apparatu, ac si adhuc venturus esset in mundum, disponatur; nec diverso ab eo tam verbis quam exemplis veteris Testamenti, patres, eos ut imitemur, nos edocuerunt.

Odd Years: Hilary of Poitier, On Psalm 14 (4-6: CSEL 22, 86-88) Primus itaque et maximus gradus est ad caelestia ascendentibus habitare in hoc tabernaculo et illic noctibus diebus que uitam aeui totius agere amotum a saeculi curis et negotia mundi huius relinquentem, sicut plures sanctorum numquam a tabernaculo recesserunt, ut de Iesu Naue scriptum est: Et Iesus iuuenis non egrediebatur tabernaculum; et Anna prophetes non discedebat a templo, ieiuniis et obsecrationibus seruiens die ac nocte. Post quae in monte Domini quiescendum est; hinc enim proficiscentibus eo iter est et non nisi per hanc habitationem iter ullum est. Ergo quaerendum prius de habitatione tabernaculi fuit, quia ex eo in montem esset ascensus, deinde habitatio est temporis et laboris. Quies uero non interpellatur extrinsecus, sed otium est iuge, perpetuum, molestia carens, quod in statu suo maneat; ceterum si inquietudo se misceat, otii et naturam et nomen amisit... Super hunc montem aedificata est ciuitas, quae non possit abscondi, quia, sicut ait apostolus, non est aliud fundamentum nisi Christus. Ergo quia qui Christi sunt in Christi corpore ante constitutionem mundi electi sunt et ecclesia corpus est Christi et fundamentum aedificationis nostrae Christus est et ciuitas super montem aedificata, hic ille mons est, in quo quaeritur quis possit esse requiescens. In alio quidem psalmo de hoc eodem monte sic legimus: Quis ascendet in montem Domini aut quis stabit in loco sancto eius? Et Esaias nobis erit testis: Et erit in nouissimis diebus manifestus mons Domini, et dicent: uenite, ascendamus in montem Domini et in aedem dei Iacob. Et rursum Paulus: Vos accessistis ad Sion montem et ad ciuitatem Dei uiuentis Hierusalem. Si ergo requiei nostrae spes omnis in Christi est corpore et, cum in monte sit quiescendum, montem non aliud possumus intellegere quam corpus quod suscepit e nobis, ante quod Deus erat et in quo Deus est et per quod transfigurauit corpus humilitatis nostrae conformatum corpori gloriae suae, si tamen et nos uitia corporis nostri cruci eius confixerimus, ut in eius corpore resurgamus. Ad illud enim post habitationem ecclesiae scanditur, in illo in Domini sublimitate requiescitur, in illo cum angelorum choris, cum et nos simus Dei ciuitas, otiabimur; quiescitur autem, quia nullus fit ex infirmitatibus dolor, nullus ex inopia metus, sed omnibus firmitate sua per uirtutem aeternitatis utentibus in his sit, extra quae nihil indigeant, quiescendum. Ergo ad id quod quaesitum est: Domine, quis habitabit in tabernaculo tuo aut quis requiescet in monte sancto tuo? respondit Spiritus sanctus per prophetam: «Qui ingreditur sine macula et operatur iustitiam.» Igitur impollutus ingrediens et extra omnem peccati labem uiuens hic esse responsus est, cui post baptismi lauacrum nullae adhaeserint sordes, sed sit immaculatus et nitidus sit que ei non corpus stupris contaminatum, non oculi spectaculis theatralibus sordidi, non mens uino ebria, non pecuniae uita ancilla. Magnum est igitur his abstinere, sed non in his statim confecti itineris est requies; coepta enim in his uia est, non peracta. Nam sequitur: et operatur iustitiam. Bonum non tam cogitandum est quam exsequendum; et beniuolentia non ineunda est, sed explenda.

Prayer