ORDINARY TIME: EVEN YEARS

WEEK 14

SUNDAY
Proverbs 1:1-7,20-33

מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה בֶן־דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל׃ 1
לָדַעַת חָכְמָה וּמוּסָר לְהָבִין אִמְרֵי בִינָה׃ 2
לָקַחַת מוּסַר הַשְׂכֵּל צֶדֶק וּמִשְׁפָּט וּמֵישָׁרִים׃ 3
לָתֵת לִפְתָאיִם עָרְמָה לְנַעַר דַּעַת וּמְזִמָּה׃ 4
יִשְׁמַע חָכָם וְיוֹסֶף לֶקַח וְנָבוֹן תַּחְבֻּלוֹת יִקְנֶה׃ 5
לְהָבִין מָשָׁל וּמְלִיצָה דִּבְרֵי חֲכָמִים וְחִידֹתָם׃ 6
יִרְאַת יְהוָה רֵאשִׁית דָּעַת חָכְמָה וּמוּסָר אֱוִילִים בָּזוּ׃ פ 7
שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ וְאַל־תִּטֹּשׁ תּוֹרַת...
חָכְמוֹת בַּחוּץ תָּרֹנָּה בָּרְחֹבוֹת תִּתֵּן קוֹלָהּ׃ 20
בְּרֹאשׁ הֹמִיּוֹת תִּקְרָא בְּפִתְחֵי שְׁעָרִים בָּעִיר אֲמָרֶיהָ תֹאמֵר׃ 21
עַד־מָתַי פְּתָיִם תְּאֵהֲבוּ פֶתִי וְלֵצִים לָצוֹן חָמְדוּ לָהֶם וּכְסִילִים יִשְׂנְאוּ־דָעַת׃ 22
תָּשׁוּבוּ לְתוֹכַחְתִּי הִנֵּה אַבִּיעָה לָכֶם רוּחִי אוֹדִיעָה דְבָרַי אֶתְכֶם׃ 23
יַעַן קָרָאתִי וַתְּמָאֵנוּ נָטִיתִי יָדִי וְאֵין מַקְשִׁיב׃ 24
וַתִּפְרְעוּ כָל־עֲצָתִי וְתוֹכַחְתִּי לֹא אֲבִיתֶם׃ 25
גַּם־אֲנִי בְּאֵידְכֶם אֶשְׂחָק אֶלְעַג בְּבֹא פַחְדְּכֶם׃ 26
בְּבֹא כְשַׁאֲוָה פַּחְדְּכֶם וְאֵידְכֶם כְּסוּפָה יֶאֱתֶה בְּבֹא עֲלֵיכֶם צָרָה וְצוּקָה׃ 27
אָז יִקְרָאֻנְנִי וְלֹא אֶעֱנֶה יְשַׁחֲרֻנְנִי וְלֹא יִמְצָאֻנְנִי׃ 28
תַּחַת כִּי־שָׂנְאוּ דָעַת וְיִרְאַת יְהֹוָה לֹא בָחָרוּ׃ 29
לֹא־אָבוּ לַעֲצָתִי נָאֲצוּ כָּל־תּוֹכַחְתִּי׃ 30
וְיֹאכְלוּ מִפְּרִי דַרְכָּם וּמִמֹּעֲצֹתֵיהֶם יִשְׂבָּעוּ׃ 31
כִּי מְשׁוּבַת פְּתָיִם תַּהַרְגֵם וְשַׁלְוַת כְּסִילִים תְּאַבְּדֵם׃ 32
וְשֹׁמֵעַ לִי יִשְׁכָּן־בֶּטַח וְשַׁאֲנַן מִפַּחַד רָעָה׃ פ 33

Ephraem, Commentary on the Diatessaron, 1:18-19 (SC 121, 52-53)

Quis est capax comprehendere summam inventionis unius eloquii tui, nam plus est illus quod relinquimus in eo, quam illud quod capimus, sicut sitientes (bebentes) de fonte. Multae sunt facies verbi eius, sicut multae sunt facies discentium illud. Depinxit (Dominus) verbum suum pulchritudinibus multis, ut unusquisque ex discentibus, in illud quod amat, inspiceret. Et abdidit in verbo suo omnes thesauros, ut unusquisque ex nobis, unde meditaretur, per illud ditesceret.

Effatum eius arbor vitae (est), quae ex omnibus partibus fructus benedictos porrigit tibi, et (est) sicut rupes illa quae in deserto aperta est, quae omni homini ex omni parte potus spiritualis facta est. Cibum spiritalem (manducaverunt), et potum spiritualem biberunt.

Cui igitur contigit una ex divitiis eius, ne putet illud solum quod invenit, inesse in eo, sed illud solum ex multis quae insunt in eo, se capacem fuisse invenire. Nec, quia deitavit eum illud (verbum), pauper reputet (verbum), sed eo quod impar fuit ei (homo), hic gratias agat magnitudini eius. Gaude quod satiatus es, et quia ditius te fuit (verbum), noli contristari. Gaudet sitiens, quia bibit, sed quia non fuit capax exhauriendi fontem, non contristatur. Vincat fons sitim tuam, et non vincat sitis tua fontem. Si enim expleretur sitis tua, quin fons deficiat, quotiescumque sities, iterum bibes. Et si, cum sitietate tua, exhauriretur fons, malo tuo facta esset victoria tua.

Gratias age quod abstulisti, et pro (eo) quod remansit et superfuit, nolite murmurare. Id quod sumpsisti et abiisti, pars tua est, et id quod relictum est, iterum hereditas tua est. Illud quod non putuisti accipere statim propter infirmitatem tuam, accipe aliis temporibus perseverantia tua. Nec, propter malignitatem tuam, ausus sis, aut sumere uno tempore id quod in una (sola) vice sumi non potest, aut desistere ab illo quod sumere paulatim poteras.

Syriac source:

GOSPELS FOR THE THREE CYCLES
*A* , *B* , *C*
Te Deum [English]
Prayer

MONDAY
Proverbs 3:1-20

בְּנִי תּוֹרָתִי אַל־תִּשְׁכָּח וּמִצְוֹתַי יִצֹּר לִבֶּךָ׃ 1
כִּי אֹרֶךְ יָמִים וּשְׁנוֹת חַיִּים וְשָׁלוֹם יוֹסִיפוּ לָךְ׃ 2
חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל־יַעַזְבֻךָ קָשְׁרֵם עַל־גַּרְגְּרוֹתֶיךָ כָּתְבֵם עַל־לוּחַ לִבֶּךָ׃ 3
וּמְצָא־חֵן וְשֵׂכֶל־טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם׃ פ 4
בְּטַח אֶל־יְהוָה בְּכָל־לִבֶּךָ וְאֶל־בִּינָתְךָ אַל־תִּשָּׁעֵן׃ 5
בְּכָל־דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ וְהוּא יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ׃ 6
אַל־תְּהִי חָכָם בְּעֵינֶיךָ יְרָא אֶת־יְהוָה וְסוּר מֵרָע׃ 7
רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶּךָ וְשִׁקּוּי לְעַצְמוֹתֶיךָ׃ 8
כַּבֵּד אֶת־יְהוָה מֵהוֹנֶךָ וּמֵרֵאשִׁית כָּל־תְּבוּאָתֶךָ׃ 9
וְיִמָּלְאוּ אֲסָמֶיךָ שָׂבָע וְתִירוֹשׁ יְקָבֶיךָ יִפְרֹצוּ׃ פ 10
מוּסַר יְהוָה בְּנִי אַל־תִּמְאָס וְאַל־תָּקֹץ בְּתוֹכַחְתּוֹ׃ 11
כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב יְהוָה יוֹכִיחַ וּכְאָב אֶת־בֵּן יִרְצֶה׃ 12
אַשְׁרֵי אָדָם מָצָא חָכְמָה וְאָדָם יָפִיק תְּבוּנָה׃ 13
כִּי טוֹב סַחְרָהּ מִסְּחַר־כָּסֶף וּמֵחָרוּץ תְּבוּאָתָהּ׃ 14
יְקָרָה הִיא מִפְּנִיִּים וְכָל־חֲפָצֶיךָ לֹא יִשְׁווּ־בָהּ׃ 15
אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ בִּשְׂמֹאולָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד׃ 16
דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי־נֹעַם וְכָל־נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם׃ 17
עֵץ־חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר׃ פ 18
יְהוָה בְּחָכְמָה יָסַד־אָרֶץ כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה׃ 19
בְּדַעְתּוֹ תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ וּשְׁחָקִים יִרְעֲפוּ־טָל׃ 20

Bernard of Clairvaux, Sermon 15, Various (PL 184, 577 579)

Operemur ergo, sed cibum qui non perit: operemur opus salutis nostrae. Operemur in vinea Domini, ut denarium diurnum accipere mereamur. Operemur in Sapientia quae dicit: «Qui operantur in me, non peccabunt. ager est mundus,» ait Veritas. Fodiamus in eo: thesaurus absconditus latet; effodiamus eum. Ipsa est enim sapientia, quae trahitur de occultis. Omnes eam quaerimus, omnes concupiscimus eam.

Sed frustra quaerit, qui in lectulo suo quaerit; neque enim in terra suaviter viventium invenitur. Lectulus est, et ibi gigantem quaeris? Tuus est; et ibi invenire speras eum, qui diversoria semper ignorat? «Si quaeritis, inquit, quaerite; convertimini, et venite.» Quaeris unde? A lectulo tuo. Quaeris unde convertaris? «A voluntatibus,» inquit, «tuis avertere.» Et si in voluntatibus meis non invenio, ubi, inquis, invenio sapientiam? Vehementer enim eam desiderat anima mea, nec invenisse sufficiet, si contigerit invenire, nisi mensuram bonam, et confertam, et coagitatam, et supereffluentem ponam in sinum meum. Merito quidem. «Beatus enim homo qui invenit sapientiam et qui affluit prudentia.» Quaere ergo dum inveniri potest et, dum prope est, invoca illam.

Vis audire quam prope sit? «Prope est verbum in corde tuo et in ore tuo,» tantum illud recto si quaesieris corde Erige cor, surge de lectulo tuo, ut non frustra audias admonentem sursum habere cor Sic enim invenies corde sapientiam, ore afflues prudentia; sed affluere, non effluere vel evomere cura.

Nimirum mel invenisti, si invenisti sapientiam; tantum ne multum comedas, ne satiatus evomas illud. Sic comede ut semper esurias. Nam ipsa dicit: «Qui edunt me, adhuc esurient.» Noli multum reputare quod habes; noli satiari, ne evomas, et hoc ipsum, quod videris habere, auferatur a te, quippe qui ante tempus quaerere destitisti. Neque enim dum potest inveniri, dum prope est, ab inquisitione vel invocatione cessandum est. Aliter quoque «Sicut qui mel comedit multum,» ut ait idem Salomon, non est ei bonum, ita qui scrutator est maiestatis, opprimetur a gloria»...

Quid tu, Pilate, seorsum interrogas Dominum, ut tibi susurret in aurem quid sit veritas? Multum est ad te: non dabitur sanctum cani nec margarita porco. Quaere potius fidei gustum; satietatem intelligentiae interim ne requiras. Merito, fratres, reverberata acie protinus resilivit, et, responsum non sustinens, egressus est ad Iudaeos, qui ambulare coeperat in magnis et mirabilibus super se, quid esset veritas percontatus.

Sicut enim «Beatus homo qui invenit sapientiam,» sic etiam «Beatus vir,» vel beatior etiam, «qui morabitur in sapientia»: forte enim hoc ad affluentiam spectat.

Sane in his tribus ore affluis sapientia vel prudentia, si sit in ore confessio propriae iniquitatis, si gratiarum actio et vox laudis, si etiam sermo aedificationis. Nimirum «corde creditur ad iustitiam, ore autem confessio fit ad salutem.» Atque «In principio quidem sermonis iustus accusator est sui»; nam in medio magnificare Dominum, in tertio quoque, si eatenus affluit sapientia, aedificare proximum debet.

TUESDAY
Proverbs 8:1-5,12-26

הֲלֹא־חָכְמָה תִקְרָא וּתְבוּנָה תִּתֵּן קוֹלָהּ׃ 1
בְּרֹאשׁ־מְרוֹמִים עֲלֵי־דָרֶךְ בֵּית נְתִיבוֹת נִצָּבָה׃ 2
לְיַד־שְׁעָרִים לְפִי־קָרֶת מְבוֹא פְתָחִים תָּרֹנָּה׃ 3
אֲלֵיכֶם אִישִׁים אֶקְרָא וְקוֹלִי אֶל־בְּנֵי אָדָם׃ 4
הָבִינוּ פְתָאיִם עָרְמָה וּכְסִילִים הָבִינוּ לֵב׃ 5...
אֲנִי־חָכְמָה שָׁכַנְתִּי עָרְמָה וְדַעַת מְזִמּוֹת אֶמְצָא׃ 12
יִרְאַת יְהוָה שְׂנֹאת רָע גֵּאָה וְגָאוֹן וְדֶרֶךְ רָע וּפִי תַהְפֻּכוֹת שָׂנֵאתִי׃ 13
לִי־עֵצָה וְתוּשִׁיָּה אֲנִי בִינָה לִי גְבוּרָה׃ 14
בִּי מְלָכִים יִמְלֹכוּ וְרוֹזְנִים יְחֹקְקוּ צֶדֶק׃ 15
בִּי שָׂרִים יָשֹׂרוּ וּנְדִיבִים כָּל־שֹׁפְטֵי צֶדֶק׃ 16
אֲנִי אֹהֲבֶיהָ אֵהָב וּמְשַׁחֲרַי יִמְצָאֻנְנִי׃ 17
עֹשֶׁר־וְכָבוֹד אִתִּי הוֹן עָתֵק וּצְדָקָה׃ 18
טוֹב פִּרְיִי מֵחָרוּץ וּמִפָּז וּתְבוּאָתִי מִכֶּסֶף נִבְחָר׃ 19
בְּאֹרַח־צְדָקָה אֲהַלֵּך בְּתוֹךְ נְתִיבוֹת מִשְׁפָּט׃ 20
לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ וְאֹצְרֹתֵיהֶם אֲמַלֵּא׃ פ 21
22 יְהוָה קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ קֶדֶם מִפְעָלָיו מֵאָז׃
23 מֵעוֹלָם נִסַּכְתִּי מֵרֹאשׁ מִקַּדְמֵי־אָרֶץ׃
24 בְּאֵין־תְּהֹמוֹת חוֹלָלְתִּי בְּאֵין מַעְיָנוֹת נִכְבַּדֵּי־מָיִם׃
25בְּטֶרֶם הָרִים הָטְבָּעוּ לִפְנֵי גְבָעוֹת חוֹלָלְתִּי׃
26 עַד־לֹא עָשָׂה אֶרֶץ וְחוּצוֹת וְרֹאשׁ עָפְרוֹת תֵּבֵל׃

Athanasius of Alexandria, Sermon 2 against the Arians, 78,81-82 (PG 26, 311.319)

Ἡ μὲν οὖν μονογενὴς καὶ αὐτοσοφία τοῦ Θεοῦ κτίζουσα καὶ δημιουργός ἐστι τῶν πάντων· Πάντα γὰρ, φησὶν, ἐν σοφίᾳ ἐποίησας, καὶ, Ἐπληρώθη ἡ γῆ τῆς κτίσεώς σου. Ἵνα δὲ μὴ μόνον ὑπάρχῃ τὰ γενόμενα, ἀλλὰ καὶ καλῶς ὑπάρχῃ, ηὐδόκησεν ὁ Θεὸς συγκαταβῆναι τὴν ἑαυτοῦ Σοφίαν τοῖς κτίσμασιν· ὥστε τύπον τινὰ καὶ φαντασίαν εἰκόνος αὐτῆς ἐν πᾶσί τε κοινῇ καὶ ἑκάστῳ ἐνθεῖναι, ἵνα καὶ σοφὰ τὰ γενόμενα, καὶ ἄξια τοῦ Θεοῦ ἔργα δείκνυται.

Ὡς γὰρ Λόγου ὄντος τοῦ Υἱοῦ τοῦ Θεοῦ εἰκών ἐστιν ὁ ἡμέτερος λόγος, οὕτως ὄντος αὐτοῦ Σοφίας εἰκὼν πάλιν ἐστὶν ἡ ἐν ἡμῖν γενομένη σοφία· ἐν ᾗ τὸ εἰδέναι καὶ τὸ φρονεῖν ἔχοντες, δεκτικοὶ γινόμεθα τῆς δημιουργοῦ Σοφίας, καὶ δι' αὐτῆς γινώσκειν δυνάμεθα τὸν αὐτῆς Πατέρα. Ὁ γὰρ ἔχων, φησὶ, τὸν Υἱὸν, ἔχει καὶ τὸν Πατέρα· καὶ, Ὁ δεχόμενός με, δέχεται τὸν ἀποστείλαντά με. Τοιούτου τοίνυν τύπου τῆς Σοφίας κτισθέντος ἐν ἡμῖν τε καὶ ἐν πᾶσι τοῖς ἔργοις ὄντος, εἰκότως ἡ ἀληθινὴ καὶ δημιουργὸς Σοφία, τὰ τοῦ τύπου ἑαυτῆς εἰς ἑαυτὴν ἀναλαμβάνουσα, φησὶ τὸ, Κύριος ἔκτισέ με εἰς ἔργα αὐτοῦ...

Ἐπειδὴ γὰρ ἐν τῇ σοφίᾳ τοῦ Θεοῦ, κατὰ τὸν προειρημένον τρόπον, οὐκ ἔγνω ὁ κόσμος διὰ τῆς σοφίας τὸν Θεὸν, ηὐδόκησεν ὁ Θεὸς διὰ τῆς μωρίας τοῦ κηρύγματος σῶσαι τοὺς πιστεύοντας. Οὐκέτι γὰρ, ὡς ἐν τοῖς προτέροις χρόνοις, δι' εἰκόνος καὶ σκιᾶς τῆς σοφίας, τῆς ἐν τοῖς κτίσμασιν οὔσης, ἠθέλησε γινώσκεσθαι ὁ Θεός· ἀλλ' αὐτὴν τὴν ἀληθινὴν Σοφίαν ἐποίησε σάρκα λαβεῖν, καὶ γενέσθαι ἄνθρωπον, θάνατόν τε ὑπομεῖναι σταυροῦ, ἵνα διὰ τῆς ἐν τούτῳ πίστεως πάντες λοιπὸν οἱ πιστεύοντες σώζεσθαι δύνωνται.

Ἡ αὐτὴ μέντοι Σοφία τοῦ Θεοῦ ἐστιν, ἥτις πρότερον μὲν διὰ τῆς ἐν τοῖς κτίσμασιν εἰκόνος ἑαυτῆς, δι' ἣν καὶ λέγεται κτίζεσθαι, ἐφανέρου ἑαυτὴν, καὶ δι' ἑαυτῆς τὸν ἑαυτῆς Πατέρα· ὕστερον δὲ αὐτὴ, οὖσα Λόγος, γέγονε σὰρξ, ὡς εἶπεν ὁ Ἰωάννης, καὶ μετὰ τὸ καταργῆσαι τὸν θάνατον καὶ σῶσαι τὸ γένος ἡμῶν ἔτι καὶ πλέον ἀπεκάλυψεν ἑαυτόν τε καὶ δι' ἑαυτοῦ τὸν ἑαυτοῦ Πατέρα, λέγων· Δὸς αὐτοῖς, ἵνα γινώσκωσί σε τὸν μόνον ἀληθινὸν Θεὸν, καὶ ὃν ἀπέστειλας Ἰησοῦν Χριστόν.

Ἐπληρώθη γοῦν πᾶσα ἡ γῆ τῆς γνώσεως αὐτοῦ· μία γὰρ γνῶσις Πατρὸς δι' Υἱοῦ ἐστι, καὶ Υἱοῦ παρὰ Πατρὸς, καὶ χαίρει τούτῳ ὁ Πατήρ· καὶ τῇ χαρᾷ ταύτῃ εὐφραίνεται ἐν τῷ Πατρὶ ὁ Υἱὸς, λέγων· Ἐγὼ ἤμην, ᾗ προσέχαιρε· καθ' ἡμέραν δὲ ηὐφραινόμην ἐν προσώπῳ αὐτοῦ.

WEDNESDAY
Proverbs 9:1-18

חָכְמוֹת בָּנְתָה בֵיתָהּ חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה׃ 1
טָבְחָה טִבְחָהּ מָסְכָה יֵינָהּ אַף עָרְכָה שֻׁלְחָנָהּ׃ 2
שָׁלְחָה נַעֲרֹתֶיהָ תִקְרָא עַל־גַּפֵּי מְרֹמֵי קָרֶת׃ 3
מִי־פֶתִי יָסֻר הֵנָּה חֲסַר־לֵב אָמְרָה לּוֹ׃ 4
לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחֲמִי וּשְׁתוּ בְּיַיִן מָסָכְתִּי׃ 5
עִזְבוּ פְתָאיִם וִחְיוּ וְאִשְׁרוּ בְּדֶרֶךְ בִּינָה׃ 6
יֹסֵר לֵץ לֹקֵחַ לוֹ קָלוֹן וּמוֹכִיחַ לְרָשָׁע מוּמוֹ׃ 7
אַל־תּוֹכַח לֵץ פֶּן־יִשְׂנָאֶךָּ הוֹכַח לְחָכָם וְיֶאֱהָבֶךָּ׃ 8
תֵּן לְחָכָם וְיֶחְכַּם־עוֹד הוֹדַע לְצַדִּיק וְיוֹסֶף לֶקַח׃ פ 9
תְּחִלַּת חָכְמָה יִרְאַת יְהוָה וְדַעַת קְדֹשִׁים בִּינָה׃ 10
כִּי־בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְּךָ שְׁנוֹת חַיִּים׃ 11
אִם־חָכַמְתָּ חָכַמְתָּ לָּךְ וְלַצְתָּ לְבַדְּךָ תִשָּׂא׃ 12
אֵשֶׁת כְּסִילוּת הֹמִיָּה פְּתַיּוּת וּבַל־יָדְעָה מָּה׃ 13
וְיָשְׁבָה לְפֶתַח בֵּיתָהּ עַל־כִּסֵּא מְרֹמֵי קָרֶת׃ 14
לִקְרֹא לְעֹבְרֵי־דָרֶךְ הַמְיַשְּׁרִים אֹרְחוֹתָם׃ 15
מִי־פֶתִי יָסֻר הֵנָּה וַחֲסַר־לֵב וְאָמְרָה לּוֹ׃ 16
מַיִם־גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ וְלֶחֶם סְתָרִים יִנְעָם׃ 17
וְלֹא־יָדַע כִּי־רְפָאִים שָׁם בְּעִמְקֵי שְׁאוֹל קְרֻאֶיהָ׃ פ 18

Procopius of Gaza, Commentary on Proverbs, 9 (PG 87, 1,1299-1303)

«Ἡ σοφία ᾠκοδόμησεν ἑαυτῇ οἶκον.» Ἡ ἐνυπόστατος τοῦ Θεοῦ καὶ Πατρὸς δύναμις, ἴδιον κατεσκεύασεν οἰκτήριον, τόν τε ὅλον κόσμον, ἐν ᾧ οἰκεῖ κατ' ἐνέργειαν, καὶ αὐτὸν τὸν κατ' εἰκόνα Θεὸν καὶ ὁμοίωσιν, ἐξ ὁρατῆς καὶ ἀοράτου φύσεως κτισθέντα ἄνθρωπον.

«Καὶ ὑπήρεισε στύλους ἑπτά.» Καὶ τῇ μὲν ὅλῇ αἰσθητῇ φύσει ὑπέθετο πρὸς ὕπαρξιν, τὴν ἑβδομαδικὴν τοῦ χρόνου περίοδον· αὐτῷ δὲ τῷ ἀνθρωπῳ, μετὰ τὴν γένεσιν κατὰ Χριστὸν κτιζομένῳ, ἐν τῷ πιστεύειν αὐτῷ καὶ τὴν αὐτοῦ τηρεῖν ἐντολὴν, ὑπέθετο αὖθις τὰ ἑπτὰ τοῦ Πνεύματος χαρίσματα· ἐν οἷς ψυχουμένης τῆς ἀρετῆς κατὰ γνῶσιν, καὶ τῆς γνώσεως αὖθις σωματουμένης κατ' ἀρετὴν, ὁ πνευματικὸς ἀπαρτίζεται ἄνθρωπος, τελειούμενος τῷ τῆς πίστεως τέλει, τῇ τῶν ὑπὲρ φύσιν μεθέξει...

Τὸν δὲ κατὰ τὴν φυσικὴν ἐν πνεύματι φωτισμὸν κατορθοῦσιν, ἥ τε ἰσχὺς προθύμω, ὁρμᾷν καὶ κινεῖσθαι παρασευάζουσα πρὸς τοὺς λόγους τῶν ὄντων τὰ θεῖα πάντως θελήματα, καθ' ἃ τὰ πάντα γεγόνασι· καὶ ἡ βουλὴ διακρίνασα τὰ τοιαῦτα πανάγαθα τοῦ Θεοῦ θελήματα, ὡς μὴ ἠργμένα καὶ ἄφθαρτα, καὶ ἐνδεχόμενα νοεῖσθαι καὶ λαλεῖσθαι καὶ πράττεσθαι, ἀπὸ τῶν μὴ τοιούτων· καὶ ἡ σύνεσις, πρὸς ταῦτα, καὶ μὴ πρὸς τὰ ἐναντία ποιοῦσα συννεύειν καὶ συνδιατίθεσθαι.

«Ἐκέρυσεν εἰς κρατῆρα τὸν ἑαυτῆς οἶνον· καὶ ἡτοιμάσατο τὴν ἑαυτῆς τράπεζαν.» Καὶ ἥνωσεν ἐν τῷ τοιούτῳ ἀνθρώπῳ, ἐν ᾧ ὡς τινι κρατῆρι κρινᾶται ἡ νοητὴ καὶ αἰσθητὴ φύσις τῇ τῶν ὄντων γνώσει, τὴν ἑαυτοῦ ὡς πάντων αἰτίου ἐπίγνωσιν, ἥτις πέφυκε τὸν νοῦν πάντων τῶν μετὰ Θεὸν δίκην οἴνου ἐξιστᾷν· καὶ οὕτω δι' ἑαυτοῦ, ἄρτου οὐρανίου τυγχάνοντος, ψυχὰς κα' ἀρετὴν τρέφοντος, κατὰ γνῶσιν ταύτας ποτίζοντος καὶ εὐφραίνοντος, τόδε τὸ πᾶν ὡς τινα πανδασίαν εὐπρέπισεν εἰς πνευματικὴν εὐωχίαν τῶν βουλομένων μεταλαμβάνειν αὐτοῦ.

«Ἀπέστειλε τοῦς ἑαυτῆς δούλους συγκαλοῦσα μετὰ ὑψηλοῦ κηρύγματος ἐπὶ κρατῆρα, λέγουσα. Ἔπεμψέ» τε τοὺς τῷ θείῳ αὐτοῦ θελήματι λειτουργοῦντας ἀποστόλους, μετὰ τοῦ εὐαγγελικοῦ κηρύγματος, τοῦ ὄντος ὑπὲρ τὸν γραπτὸν καὶ φυσικὸν νόμον ὡς πνευματκικοῦ, προσκαλούμενος ἐφ' ἑαυτόν· ἐν ᾧ ὡς τινι κρατῆρι κατὰ τὸ τῆς οίκονομίας μυστήριον, ἡ παράδοξος κρᾶσις τῆς θείας φύσεως καὶ τῆς ἀνθρωπίνης ἀσυγχύτως καθ' ὑπόστασιν γέγονε· τάδε οἱονεὶ δι' αὐτῶν φάσκων·

«Ὅς ἐστι ἄφρων, ἐκκλινάτω πρός με.» Ὅς ἐστιν ἄφρων, διὰ τὸ διαλογίζεσθαι ἐν καρδίᾳ αὐτοῦ μὴ εἶναι Θεὸν, ἀφεὶς τὴν ἀθεῖαν, ἐγγισάτω μοι κατὰ πίστιν· καὶ γνώτω με δημιουργὸν τοῦ παντὸς καὶ Δεσπότην.

«Καὶ τοῖς ἐνδεέσι φρενῶν, εἶπεν· Ἔλθετε, φάγετε τὸν ἐμὸν ἄρτον, καὶ πίετε οἶνον ὃν κεκέρακα ὑμῖν.» καὶ τοῖς ἔτι δεομένοις τῶν ἔργων τῆς πίστεως καὶ τῆς ἐπ' αὐτοῖς τελειοτέρας γνώσεως, ἔφη· Δεῦτε φάγετε τὸ κατ' ἀρετὴν δίκην ἄρτου τρέφον ὑμᾶς σῶμά μου· καὶ πίετε τὸ κατὰ γνῶσιν δίκην οἴνου εὐφραῖνον ὑμᾶς, καὶ πρὸς θέωσιν ἐξεστῶν αἵμα μου, ὃ τῇ θεότητι παραδόξως κεκέρακα, διὰ τὴν σωτηρίαν ὑμῶν.

THURSDAY
Proverbs 10:6-32

בְּרָכוֹת לְרֹאשׁ צַדִּיק וּפִי רְשָׁעִים יְכַסֶּה חָמָס׃ 6
זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב׃ 7
חֲכַם־לֵב יִקַּח מִצְוֹת וֶאֱוִיל שְׂפָתַיִם יִלָּבֵט׃ 8
הוֹלֵךְ בַּתֹּם יֵלֶךְ בֶּטַח וּמְעַקֵּשׁ דְּרָכָיו יִוָּדֵעַ׃ 9
קֹרֵץ עַיִן יִתֵּן עַצָּבֶת וֶאֱוִיל שְׂפָתַיִם יִלָּבֵט׃ 10
מְקוֹר חַיִּים פִּי צַדִּיק וּפִי רְשָׁעִים יְכַסֶּה חָמָס׃ 11
שִׂנְאָה תְּעוֹרֵר מְדָנִים וְעַל כָּל־פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה׃ 12
בְּשִׂפְתֵי נָבוֹן תִּמָּצֵא חָכְמָה וְשֵׁבֶט לְגֵו חֲסַר־לֵב׃ 13
חֲכָמִים יִצְפְּנוּ־דָעַת וּפִי־אֱוִיל מְחִתָּה קְרֹבָה׃ 14
הוֹן עָשִׁיר קִרְיַת עֻזּוֹ מְחִתַּת דַּלִּים רֵישָׁם׃ 15
פְּעֻלַּת צַדִּיק לְחַיִּים תְּבוּאַת רָשָׁע לְחַטָּאת׃ 16
אֹרַח לְחַיִּים שׁוֹמֵר מוּסָר וְעוֹזֵב תּוֹכַחַת מַתְעֶה׃ 17
מְכַסֶּה שִׂנְאָה שִׂפְתֵי־שָׁקֶר וּמוֹצִא דִבָּה הוּא כְסִיל׃ 18
בְּרֹב דְּבָרִים לֹא יֶחְדַּל־פָּשַׁע וְחֹשֵׂךְ שְׂפָתָיו מַשְׂכִּיל׃ 19
כֶּסֶף נִבְחָר לְשׁוֹן צַדִּיק לֵב רְשָׁעִים כִּמְעָט׃ 20
שִׂפְתֵי צַדִּיק יִרְעוּ רַבִּים וֶאֱוִילִים בַּחֲסַר־לֵב יָמוּתוּ׃ 21
בִּרְכַּת יְהוָה הִיא תַעֲשִׁיר וְלֹא־יוֹסִף עֶצֶב עִמָּהּ׃ 22
כִּשְׂחוֹק לִכְסִיל עֲשׂוֹת זִמָּה וְחָכְמָה לְאִישׁ תְּבוּנָה׃ 23
מְגוֹרַת רָשָׁע הִיא תְבוֹאֶנּוּ וְתַאֲוַת צַדִּיקִים יִתֵּן׃ 24
כַּעֲבוֹר סוּפָה וְאֵין רָשָׁע וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם׃ 25
כַּחֹמֶץ לַשִּׁנַּיִם וְכֶעָשָׁן לָעֵינָיִם כֵּן הֶעָצֵל לְשֹׁלְחָיו׃ 26
יִרְאַת יְהוָה תּוֹסִיף יָמִים וּשְׁנוֹת רְשָׁעִים תִּקְצֹרְנָה׃ 27
תּוֹחֶלֶת צַדִּיקִים שִׂמְחָה וְתִקְוַת רְשָׁעִים תֹּאבֵד׃ 28
מָעוֹז לַתֹּם דֶּרֶךְ יְהוָה וּמְחִתָּה לְפֹעֲלֵי אָוֶן׃ 29
צַדִּיק לְעוֹלָם בַּל־יִמּוֹט וּרְשָׁעִים לֹא יִשְׁכְּנוּ־אָרֶץ׃ 30
פִּי־צַדִּיק יָנוּב חָכְמָה וּלְשׁוֹן תַּהְפֻּכוֹת תִּכָּרֵת׃ 31
שִׂפְתֵי צַדִּיק יֵדְעוּן רָצוֹן וּפִי רְשָׁעִים תַּהְפֻּכוֹת׃ 32

Ambrose of Milan, Commentary on Psalm 36, 65-66 (CSEL 64, 123-125)

Sit ergo nobis semper in corde et ore meditatio sapientiae et lingua tua loquatur iudicium, lex dei tui in corde sit tuo. ideo tibi dicit scriptura: loqueris in illis sedens in domo, ambulans in uia, dormitans, resurgens. loquamur ergo dominum Iesum, quia ipse est sapientia, ipse est uerbum et uerbum dei.

nam et hoc scriptum est: aperi os tuum uerbo dei. ipsum spirat qui sermones eius resonat et uerba meditatur. ipsum semper loquamur. cum de sapientia loquimur, ipse est, cum de uirtute loquimur, ipse est, cum de iustitia loquimur, ipse est, cum de pace loquimur, ipse est, cum de ueritate et uita et redemptione loquimur, ipse est.

aperi os tuum dei uerbo, scriptum est. tu aperi, ille loquitur. ideo dixit Dauid: audiam quid loquatur in me dominus et ipse dei filius dicit: aperi os tuum et adimplebo illud. sed non omnes ut Salomon possunt percipere sapientiae perfectionem, non omnes ut Daniel; omnibus tamen pro possibilitate infunditur spiritus sapientiae, sed omnibus qui fideles sunt. si credas, habes spiritum sapientiae...

Ideo meditare semper, loquere quae dei sunt, sedens in domo. domum possumus accipere ecclesiam, possumus domum accipere interiorem in nobis, ut intra nos loquamur. sedent iudices in Hierusalem, sederunt sedes in iudicio, sedit etiam iudicum consilium et libri aperti sunt. propheta dicit: et tu cum consilio omnia fac. cum consilio de factis tuis iudica, cum consilio uinum bibe, cum consilio loquere, ut effugias peccatum, ne incidas per multiloquium. sedens loquere te cum quasi qui iudices. in uia loquere, ne umquam uaces. in uia loqueris, si in Christo loquaris, quia uia Christus est. in uia loquere tibi, loquere Christo. audi quomodo illi loquaris: uolo, inquit, uiros in omni loco orare leuantes puras manus suas sine ira et disceptatione. loquere, o homo, dormitans, ne tibi somnus mortis obrepat. audi quomodo dormitans loquaris: si dedero somnum oculis meis et palpebris meis dormitationem, donec inueniam locum domino, tabernaculum deo Iacob...

cum surges ergo uel resurges, ipsum loquere, ut impleas quod iuberis. audi quomodo te Christus excitet. anima tua dicit: uox fratris mei pulsat ad ianuam et Christus ait: aperi mihi, soror mea sponsa. audi quomodo tu exsuscites Christum. anima dicit: adiuraui uos, filiae Hierusalem, si suscitaueritis et resuscitaueritis caritatem. caritas Christus est. audi etiam quomodo dormiens loquaris: ego dormio et cor meum uigilat. haec communiter; attolle nunc paulo altius mentem tuam.

FRIDAY
Proverbs 15:8-9,16-17,25-26,29-33; 16:1-9; 17:5

זֶבַח רְשָׁעִים תּוֹעֲבַת יְהוָה וּתְפִלַּת יְשָׁרִים רְצוֹנוֹ׃ 8
תּוֹעֲבַת יְהוָה דֶּרֶךְ רָשָׁע וּמְרַדֵּף צְדָקָה יֶאֱהָב׃ 9...
טוֹב־מְעַט בְּיִרְאַת יְהוָה מֵאוֹצָר רָב וּמְהוּמָה בוֹ׃ 16
טוֹב אֲרֻחַת יָרָק וְאַהֲבָה־שָׁם מִשּׁוֹר אָבוּס וְשִׂנְאָה־בוֹ׃ 17...
בֵּית גֵּאִים יִסַּח יְהוָה וְיַצֵּב גְּבוּל אַלְמָנָה׃ 25
תּוֹעֲבַת יְהוָה מַחְשְׁבוֹת רָע וּטְהֹרִים אִמְרֵי־נֹעַם׃ 26...
רָחוֹק יְהוָה מֵרְשָׁעִים וּתְפִלַּת צַדִּיקִים יִשְׁמָע׃ 29
יִרְאַת יְהוָה מוּסַר חָכְמָה וְלִפְנֵי כָבוֹד עֲנָוָה׃ 33
לְאָדָם מַעַרְכֵי־לֵב וּמֵיְהוָה מַעֲנֵה לָשׁוֹן׃ 16:1
כָּל־דַּרְכֵי־אִישׁ זַךְ בְּעֵינָיו וְתֹכֵן רוּחוֹת יְהוָה׃ 2
גֹּל אֶל־יְהוָה מַעֲשֶׂיךָ וְיִכֹּנוּ מַחְשְׁבֹתֶיךָ׃ 3
כֹּל פָּעַל יְהוָה לַמַּעֲנֵהוּ וְגַם־רָשָׁע לְיוֹם רָעָה׃ 4
תּוֹעֲבַת יְהוָה כָּל־גְּבַהּ־לֵב יָד לְיָד לֹא יִנָּקֶה׃ 5
בְּחֶסֶד וֶאֱמֶת יְכֻפַּר עָוֹן וּבְיִרְאַת יְהוָה סוּר מֵרָע׃ 6
בִּרְצוֹת יְהוָה דַּרְכֵי־אִישׁ גַּם־אוֹיְבָיו יַשְׁלִם אִתּוֹ׃ 7
טוֹב־מְעַט בִּצְדָקָה מֵרֹב תְּבוּאוֹת בְּלֹא מִשְׁפָּט׃ 8
לֵב אָדָם יְחַשֵּׁב דַּרְכּוֹ וַיהוָה יָכִין צַעֲדוֹ׃ 9...
לֹעֵג לָרָשׁ חֵרֵף עֹשֵׂהוּ שָׂמֵחַ לְאֵיד לֹא יִנָּקֶה׃ 5

Sayings of the Fathers and of John Mosco (Patericon 142b: CSCO, Scriptores Aethiopici, t. 54, 62-64)

Dixit sapiens: Homo qui abscondit errorem suum non salvtur, qui vero agnoscit peccatum suum et poenitentiam agit, Dominus eius miseretur. Suffer iniquitatem et erit ignominia apud mundum. Cor Domini in superbos ut eos humiliet. Humilitas recipit misericordiam in perpetuum...

Parvum te fac in omnibus operibus hominum et extollet te super principes saeculi et sit prostratio tua demissa coram omni homine et primus porrige salutationem ut graves homines. Qui excelsus est sua sapientia parvus est apud homines quamvis sapiens et doctus sit et sapiens est spiritu suo eo quod invenit. Beatus qui offert seipsum in omni opere quia super omnes exaltatur.

Qui propter Dominum humilis fit et seipsum minuit Domino Dominum laudat, et qui propter Dominum famem et sitim patiur honorabit eum bonis, et qui propter Eum consolatur vestimentis gloriosis induet eum, et qui pauper est et affligitur propter Eum divitiis illis veris eum consolabitur.

Sperne animam tuam propter Dominum ut laudatio tua multiplicetur quin scias omnibus diebus vitae tuae. Peccatorem reputa te ut sis iustus. Sis despectus dum sapiens es nec te iactes sapientia tua... Accede ad bonos ut per eos ad Dominum accedas. Sociare cum humilibus, ut vias eorum discas.

Decet monachum paratam habere animam operi coelesti et esse semper sine tristitia in cogiatione sua. Qui inter spinas seminat nequit metere; similiter perdit animam suam studio aemulandi et colligendi et omnibus operibus malis... Oculi Domini super humiles. Oratio humilis sicut ab ore ad aurem. Servitium et humilitas faciunt hominem in terra Deum. Fides et misericordia cito adducunt sapientiam.

Beati qui se coniciunt in tribulationes sine ira et tristitia in Domini dilectione, dum fugiunt ipsi cito salvantur apud portum Divinitatis et veniunt ad habitationem eius operantes bonum et requiescunt ab aerumnis suis et gaudent spe sua. Qui currunt in spe, non deterrent eos tribulationes viae nec desinunt eam investigare et quando e mare exeunt vident et laudant Dominum quia eos servavit a perditione et a multis asperitatibus dum nesciebant, quia se non tradiderunt in spectaculum.

Praestat nos mori propter Dominum quam viveri in ignominia et infirmitate. Memento semper dies post mortem et non intrabit infirmitas in animam tuam in perpetuo. Elige opus bonum Domino et ad eum accedes. Duplici corde noli dividi et fac cursum tuum in spe gratiae Domini ne labor tuus sit vanus. Stabili in corde tuo Dominum misericordem esse eumque daturum esse gratiam suam ipsum quaerentibus, non secundum opera nostra sed secundum animae nostrae amorem fidemque nostram, sicut dixit Scriptura: Secundum fidem tuam fiat tibi.

Ethiopic text:

SATURDAY
Proverbs 31:10-31

10 אֵשֶׁת־חַיִל מִי יִמְצָא וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ׃
11 בָּטַח בָּהּ לֵב בַּעְלָהּ וְשָׁלָל לֹא יֶחְסָר׃
12 גְּמָלַתְהוּ טוֹב וְלֹא־רָע כֹּל יְמֵי חַיֶּיה׃
13 דָּרְשָׁה צֶמֶר וּפִשְׁתִּים וַתַּעַשׂ בְּחֵפֶץ כַּפֶּיהָ׃
14הָיְתָה כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר מִמֶּרְחָק תָּבִיא לַחְמָהּ׃
15 וַתָּקָם בְּעוֹד לַיְלָה וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ וְחֹק לְנַעֲרֹתֶיהָ׃
16 זָמְמָה שָׂדֶה וַתִּקָּחֵהוּ מִפְּרִי כַפֶּיהָ נְטַע כָּרֶם׃
17 חָגְרָה בְעוֹז מָתְנֶיהָ וַתְּאַמֵּץ זְרֹעוֹתֶיהָ׃
18 טָעֲמָה כִּי־טוֹב סַחְרָהּ לֹא־יִכְבֶּה בַלַּיִל נֵרָהּ׃
19 יָדֶיהָ שִׁלְּחָה בַכִּישׁוֹר וְכַפֶּיהָ תָּמְכוּ פָלֶךְ׃
20 כַּפָּהּ פָּרְשָׂה לֶעָנִי וְיָדֶיהָ שִׁלְּחָה לָאֶבְיוֹן׃
21 לֹא־תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶג כִּי כָל־בֵּיתָהּ לָבֻשׁ שָׁנִים׃ 21
מַרְבַדִּים עָשְׂתָה־לָּהּ שֵׁשׁ וְאַרְגָּמָן לְבוּשָׁהּ׃ 22
נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ בְּשִׁבְתּוֹ עִם־זִקְנֵי־אָרֶץ׃ 23
סָדִין עָשְׂתָה וַתִּמְכֹּר וַחֲגוֹר נָתְנָה לַכְּנַעֲנִי׃ 24
עֹז־וְהָדָר לְבוּשָׁהּ וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן׃ 25
פִּיהָ פָּתְחָה בְחָכְמָה וְתוֹרַת־חֶסֶד עַל־לְשׁוֹנָהּ׃ 26
צוֹפִיָּה הֲלִיכוֹת בֵּיתָהּ וְלֶחֶם עַצְלוּת לֹא תֹאכֵל׃ 27
קָמוּ בָנֶיהָ וַיְאַשְּׁרוּהָ בַּעְלָהּ וַיְהַלְלָהּ׃ 28
רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל וְאַתְּ עָלִית עַל־כֻּלָּנָה׃ 29
שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי אִשָּׁה יִרְאַת־יְהוָה הִיא תִתְהַלָּל׃ 30
תְּנוּ־לָהּ מִפְּרִי יָדֶיהָ וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ׃ 31

Aelred of Rievaulx, Sermon on Epiphany (Edit C.H. Talbot, SSOC, I, 1952, 40-41)

Videamus primo, quo ordine ad celebrationem venitur nuptiarum. aliquis sibi competentem uxorem ducere. Eligit, ergo, unam de pluribus, nuntios (mittit), qui eam conveniant de nuptiis, qui eius pulchritudinem laudent, extollant divitias, predicent sapientiam. Sic accenditur in amorem eius mulier. Amor excitat desiderium, (desiderium) meretur accessum, accessus parat consensum, et sic celebratur nuptiale convivium. Parantur diversa genera panis et potus, occiduntur animalia, deliciarum copia procuratur.

Levemus igitur oculos, et de corporalibus ad spiritualia transeamus. Deus dei filius in paterno sinu consistens et in celestibus regnans, de preparato habitaculo suo respexit super omnes, qui habitant terram et ecce vidit unam in multis et statim concupivit rex speciem eius. Quenam illa? Dicam sic ut intelligatis. Ipsa illa est sancta societas, quam ante mundi constitutionem elegit et predestinavit vocandam, iustrificandam, glorificandam. Quomodo videt? Non sicut nos, quos preterita latent, quibus futura non patent, quibus vix ea, que pre oculis sunt, lucent. Non sic oculis ille penetrans omnia cunctaque collustrans. Videt plane totam illam sanctam societatem a primo electo usque ad ultimum, nec alterum primum quam ultimum, nec primo illum et post illum, sed semel et semper et eodem modo totam illam ex se nigram, candidam ex ipso, decoram ex se, prostitutam demonibus, ex ipso suis dulcissimis paratam amplexibus. Hanc elegit, hanc amavit, non ut sibi consuleret sed ut pollutam mundaret, infirmam sanaret, captivam eriperet, miseram sibi eam copulando beatificaret.

Quod, quia fieri non posset nisi voluntarie redamaret amantem, misit nuntios qui illum predicarent, qui eius laudarent decorem, commendarent sapientiam, potentiam divitiasque extollerent. Eius fuere nuntii profecto, quibus sua revelavit secreta, ostendens eis in quadam ineffabili luce sue incarnationis misterium, electionis profundum, latitudinem vocationis, altitudinem promissorum, et expectationis longitudinem. Itaque quod ipsi didicerant revelatione, utpote idonei comprehendere, que sit longitudo, latitudo, sublime et profundum, hoc autem alios docuerunt. Nam, licet una sit omnium electorum beata societas, unde dictum est: «Una est columba mea,» illi tamen nuntii dicti sunt salvatoris, qui eo eius adventum nuntiaverunt inspirante...

Iam videamus, quomodo hii nuntii electam domini sponsam in eius accendunt amorem. Sanctus Moyses ipsam alloquens: «Prophetam,» inquit, «suscitabit nobis deus, tamquam me ipsum audiens in omnibus que dixerit vobis.» «Tamquam me,» ait. Magna temporibus illis laus ista. Quis enim illius temporis fidelium in eius non accenderetur amorem, quem similem Moysi sciret esse futurum?... Ieremias quoque laudes eius non tacuit, qui ait: «Hic est deus noster, et non est ullus absque eo.» Itaque, fratres, ex innumerabilibus scripturarum testimoniis ista sufficiant, cum hiis paucissimis verbis poterit mens huius electe in amorem eius accendi. Amor excitavit desiderium, desiderium spirituale eius meruit accessum et sic fide interveniente, factus est inter utrosque consensus: et ecce paratur convivium nuptiale.