ORDINARY TIME: EVEN YEARS
WEEK 16
SUNDAY
Job 11:1-20
וַיַּעַן
צֹפַר
הַנַּעֲמָתִי
וַיֹּאמַר׃ 1
הֲרֹב
דְּבָרִים
לֹא יֵעָנֶה
וְאִם־אִישׁ
שְׂפָתַיִם
יִצְדָּק׃ 2
בַּדֶּיךָ
מְתִים
יַחֲרִישׁו
וַתִּלְעַג
וְאֵין
מַכְלִם׃ 3
וַתֹּאמֶר
זַךְ לִקְחִי
וּבַר
הָיִיתִי
בְעֵינֶיךָ׃ 4
וְאוּלָם
מִי־יִתֵּן
אֱלוֹהַּ
דַּבֵּר
וְיִפְתַּח
שְׂפָתָיו
עִמָּךְ׃ 5
וְיַגֶּד־לְךָ
תַּעֲלֻמוֹת
חָכְמָה
כִּי־כִפְלַיִם
לְתוּשִׁיָּה
וְדַע
כִּי־יַשֶּׁה
לְךָ אֱלוֹהַ
מֵעֲוֹנֶךָ׃ 6
הַחֵקֶר
אֱלוֹהַ
תִּמְצָא אִם
עַד־תַּכְלִית
שַׁדַּי
תִּמְצָא׃ 7
גָּבְהֵי
שָׁמַיִם
מַה־תִּפְעָל
עֲמֻקָּה
מִשְּׁאוֹל
מַה־תֵּדָע׃ 8
אֲרֻכָּה
מֵאֶרֶץ
מִדָּהּ
וּרְחָבָה
מִנִּי־יָם׃ 9
אִם־יַחֲלֹף
וְיַסְגִּיר
וְיַקְהִיל
וּמִי
יְשִׁיבֶנּוּ׃
10
כִּי־הוּא
יָדַע
מְתֵי־שָׁוְא
וַיַּרְא־אָוֶן
וְלֹא
יִתְבּוֹנָן׃ 11
וְאִישׁ
נָבוּב
יִלָּבֵב
וְעַיִר
פֶּרֶא אָדָם
יִוָּלֵד׃ 12
אִם־אַתָּה
הֲכִינוֹתָ
לִבֶּךָ
וּפָרַשְׂתָּ
אֵלָיו
כַּפֶּךָ׃ 13
אִם־אָוֶן
בְּיָדְךָ
הַרְחִיקֵהוּ
וְאַל־תַּשְׁכֵּן
בְּאֹהָלֶיךָ
עַוְלָה׃ 14
כִּי־אָז
תִּשָּׂא
פָנֶיךָ
מִמּוּם
וְהָיִיתָ
מֻצָק וְלֹא
תִירָא׃ 15
כִּי־אַתָּה
עָמָל
תִּשְׁכָּח
כְּמַיִם
עָבְרוּ
תִזְכֹּר׃ 16
וּמִצָּהֳרַיִם
יָקוּם חָלֶד
תָּעֻפָה
כַּבֹּקֶר
תִּהְיֶה׃ 17
וּבָטַחְתָּ
כִּי־יֵשׁ
תִּקְוָה
וְחָפַרְתָּ
לָבֶטַח
תִּשְׁכָּב׃ 18
וְרָבַצְתָּ
וְאֵין
מַחֲרִיד
וְחִלּוּ
פָנֶיךָ
רַבִּים׃ 19
וְעֵינֵי
רְשָׁעִים
תִּכְלֶינָה
וּמָנוֹס
אָבַד מִנְהֶם
וְתִקְוָתָם
מַפַּח־נָפֶשׁ׃
פ 20
Gregory the Great, Moral treatises on Job, Liber 10:7-8,10 (PL 75. 922.925-926)
Quid hoc loco lex dei accipi nisi caritas debet, per quam semper in mente legitur praecepta uitae qualiter in actione teneantur? De hac etenim lege ueritatis uoce dicitur: hoc est praeceptum meum ut diligatis inuicem. De hac paulus ait: plenitudo legis, est dilectio. De hac iterum dicit: inuicem onera uestra portate et sic adimplebitis legem christi. Lex etenim christi quid congruentius intellegi quam caritas potest, quam tunc uere perficimus cum fraterna onera ex amore toleramus.
Sed haec eadem lex multiplex dicitur, quia studiosa sollicitudine caritas ad cuncta uirtutum facta dilatatur. Quae a duobus quidem praeceptis incipit, sed se ad innumera extendit...
Cuius nimirum legis multiplicitatem bene paulus enumerat, dicens: caritas patiens est, benigna est; non aemulatur, non inflatur; non agit perperam non est ambitiosa, non quaerit quae sua sunt; non irritatur, non cogitat malum; non gaudet super iniquitatem, congaudet autem ueritati.
Patiens quippe est caritas, quia illata mala aequanimiter tolerat. Benigna uero est quia pro malis bona largiter ministrat. Non aemulatur quia per hoc quod in praesenti mundo nil appetit, inuidere terrenis successibus nescit. Non inflatur quia cum praemium internae retributionis anxia desiderat, de bonis se exterioribus non exaltat. Non agit perperam, quia quo se in solum dei ac proximi amore dilatat, quicquid a rectitudine discrepat ignorat.
Non est ambitiosa quia quo ardenter intus ad sua satagit, foras nullatenus aliena concupiscit. Non quaerit quae sua sunt quia cuncta quae hic transitorie possidet uelut aliena neglegit, cum nihil sibi esse proprium nisi quod se cum permaneat agnoscit. Non irritatur, quia et iniuriis lacessita ad nullos se ultionis suae motus excitat, dum pro magnis laboribus maiora post praemia exspectat. Non cogitat malum, quia in amore munditiae mentem solidans, dum omne odium radicitus eruit, uersare in animo quod inquinat nescit.
Non gaudet super iniquitatem, quia quo sola dilectione erga omnes inhiat, nec de perditione aduersantium exsultat. Congaudet autem ueritati quia ut se caeteros diligens, per hoc quod rectum in aliis conspicit, quasi de augmento proprii prouectus hilarescit. Multiplex ergo ista lex dei est.
GOSPELS FOR THE THREE CYCLES
*A* , *B* , *C*
Te Deum [English]
| Prayer |
MONDAY
Job 12:1-25
אָמְנָם כִּי אַתֶּם־עָם וְעִמָּכֶם תָּמוּת חָכְמָה׃ 2
גַּם־לִי לֵבָב כְּמוֹכֶם לֹא־נֹפֵל אָנֹכִי מִכֶּם וְאֶת־מִי־אֵין כְּמוֹ־אֵלֶּה׃ 3
שְׂחֹק לְרֵעֵהוּ אֶהְיֶה קֹרֵא לֶאֱלוֹהַּ וַיַּעֲנֵהוּ שְׂחוֹק צַדִּיק תָּמִים׃ 4
לַפִּיד בּוּז לְעַשְׁתּוּת שַׁאֲנָן נָכוֹן לְמוֹעֲדֵי רָגֶל׃ 5
יִשְׁלָיוּ אֹהָלִים לְשֹׁדְדִים וּבַטֻּחוֹת לְמַרְגִּיזֵי אֵל לַאֲשֶׁר הֵבִיא אֱלוֹהַּ בְּיָדוֹ׃ 6
וְאוּלָם שְׁאַל־נָא בְהֵמוֹת וְתֹרֶךָּ וְעוֹף הַשָּׁמַיִם וְיַגֶּד־לָךְ׃ 7
אוֹ שִׂיחַ לָאָרֶץ וְתֹרֶךָּ וִיסַפְּרוּ לְךָ דְּגֵי הַיָּם׃ 8
מִי לֹא־יָדַע בְּכָל־אֵלֶּה כִּי יַד־יְהוָה עָשְׂתָה זֹּאת׃ 9
אֲשֶׁר בְּיָדוֹ נֶפֶשׁ כָּל־חָי וְרוּחַ כָּל־בְּשַׂר־אִישׁ׃ 10
הֲלֹא־אֹזֶן מִלִּין תִּבְחָן וְחֵךְ אֹכֶל יִטְעַם־לוֹ׃ 11
בִּישִׁישִׁים חָכְמָה וְאֹרֶךְ יָמִים תְּבוּנָה׃ 12
עִמּוֹ חָכְמָה וּגְבוּרָה לוֹ עֵצָה וּתְבוּנָה׃ 13
הֵן יַהֲרוֹס וְלֹא יִבָּנֶה יִסְגֹּר עַל־אִישׁ וְלֹא יִפָּתֵחַ׃ 14
הֵן יַעְצֹר בַּמַּיִם וְיִבָשׁוּ וִישַׁלְּחֵם וְיַהַפְכוּ אָרֶץ׃ 15
עִמּוֹ עֹז וְתוּשִׁיָּה לוֹ שֹׁגֵג וּמַשְׁגֶּה׃ 16
מוֹלִיךְ יוֹעֲצִים שׁוֹלָל וְשֹׁפְטִים יְהוֹלֵל׃ 17
מוּסַר מְלָכִים פִּתֵּחַ וַיֶּאְסֹר אֵזוֹר בְּמָתְנֵיהֶם׃ 18
מוֹלִיךְ כֹּהֲנִים שׁוֹלָל וְאֵתָנִים יְסַלֵּף׃ 19
מֵסִיר שָׂפָה לְנֶאֱמָנִים וְטַעַם זְקֵנִים יִקָּח׃ 20
שׁוֹפֵךְ בּוּז עַל־נְדִיבִים וּמְזִיחַ אֲפִיקִים רִפָּה׃ 21
מְגַלֶּה עֲמֻקוֹת מִנִּי־חֹשֶׁךְ וַיֹּצֵא לָאוֹר צַלְמָוֶת׃ 22
מַשְׂגִּיא לַגּוֹיִם וַיְאַבְּדֵם שֹׁטֵחַ לַגּוֹיִם וַיַּנְחֵם׃ 23
מֵסִיר לֵב רָאשֵׁי עַם־הָאָרֶץ וַיַּתְעֵם בְּתֹהוּ לֹא־דָרֶךְ׃ 24
יְמַשְׁשׁוּ־ח’ 5;שֶׁךְ וְלֹא־אוֹר וַיַּתְעֵם כַּשִּׁכּוֹר׃ 25
Gregory the Great, Moral treatises on Job, Liber 10:47-48 (PL 75, 946-947)
qui deridetur ab amico suo sicut ego, inuocabit deum et exaudiet eum. Saepe infirma mens cum de bonis actibus humani fauoris excipitur, ad gaudia exteriora deriuatur, ut postponat quod intus appetit, et in hoc libenter resoluta iaceat, quod foris audit; ita ut beatam non tam fieri quam dici se gaudeat. Cum que laudis suae uocibus inhiat, quod esse coeperat relinquit. Inde ergo a deo disiungitur, unde in deo laudanda uidebatur.
Nonnumquam uero recto operi animus constanter innititur et tamen humanis irrisionibus urguetur; miranda agit et opprobria recipit; et qui exire foras per laudes potuit repulsus contumeliis, ad semetipsum redit; et eo se intus robustius in deo solidat, quo foris non inuenit quo requiescat. Tota etenim spes in auctore figitur et inter irrisionum conuicia solus interior testis imploratur; atque afflicti animus fit deo tanto proximus, quanto et a gratia humani fauoris alienus; in precem protinus funditur et pressus exterius, ad penetranda quae intus sunt mundius liquatur.
Bene itaque nunc dicitur: qui deridetur ab amico suo sicut ego, inuocabit deum et exaudiet eum; quia bonorum menti dum praui exprobrant, ostendunt quem suorum actuum testem quaerant. Quae dum compuncta sese in precibus accingit, inde intra se supernae exauditioni iungitur, unde extra se ab humana laude separatur.
Notandum uero quam prouide interponitur: sicut ego, quia sunt nonnulli quos et humanae irrisiones deprimunt et tamen diuinis auribus exaudibiles non sunt. Nam cum derisio contra culpam nascitur, profecto nullum uirtutis meritum in derisione generatur... Sed haec eis irrisio ad uirtutis usum non fuit quia per culpae meritum uenit...
Huius mundi sapientia est, cor machinationibus tegere, sensum uerbis uelare quae falsa sunt uera ostendere, quae uera sunt fallacia demonstrare... At contra sapientia iustorum est nil per ostensionem fingere, sensum uerbis aperire, uera ut sunt diligere, falsa deuitare, bona gratis exhibere, mala libentius tolerare quam facere; nullam iniuriae ultionem quaerere, pro ueritate contumeliam lucrum putare. Sed haec iustorum simplicitas deridetur quia ab huius mundi sapientibus puritatis uirtus, fatuitas creditur.
TUESDAY
Job 13:13—14:6
עַל־מָה אֶשָּׂא בְשָׂרִי בְשִׁנָּי וְנַפְשִׁי אָשִׂים בְּכַפִּי׃ 14
הֵן יִקְטְלֵנִי לֹא אֲיַחֵל אַךְ־דְּרָכַי אֶל־פָּנָיו אוֹכִיחַ׃ 15
גַּם־הוּא־לִי לִישׁוּעָה כִּי־לֹא לְפָנָיו חָנֵף יָבוֹא׃ 16
שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ מִלָּתִי וְאַחֲוָתִי בְּאָזְנֵיכֶם׃ 17
הִנֵּה־נָא עָרַכְתִּי מִשְׁפָּט יָדַעְתִּי כִּי־אֲנִי אֶצְדָּק׃ 18
מִי־הוּא יָרִיב עִמָּדִי כִּי־עַתָּה אַחֲרִישׁ וְאֶגְוָע׃ 19
אַךְ־שְׁתַּיִ– 1; אַל־תַּעַשׂ עִמָּדִי אָז מִפָּנֶיךָ לֹא אֶסָּתֵר׃ 20
כַּפְּךָ מֵעָלַי הַרְחַק וְאֵמָתְךָ אַל־תְּבַעֲתַנִּי׃ 21
וּקְרָא וְאָנֹכִי אֶעֱנֶה אוֹ־אֲדַבֵּר וַהֲשִׁיבֵנִי׃ 22
כַּמָּה לִי עֲוֹנוֹת וְחַטָּאוֹת פִּשְׁעִי וְחַטָּאתִי הֹדִיעֵנִי׃ 23
לָמָּה־פָנֶיךָ תַסְתִּיר וְתַחְשְׁבֵנִי לְאוֹיֵב לָךְ׃ 24
הֶעָלֶה נִדָּף תַּעֲרוֹץ וְאֶת־קַשׁ יָבֵשׁ תִּרְדֹּף׃ 25
כִּי־תִכְתֹּב עָלַי מְרֹרוֹת וְתוֹרִישֵׁנִי עֲוֹנוֹת נְעוּרָי׃ 26
וְתָשֵׂם בַּסַּד רַגְלַי וְתִשְׁמוֹר כָּל־אָרְחוֹתָי עַל־שָׁרְשֵׁי רַגְלַי תִּתְחַקֶּה׃ 27
וְהוּא כְּרָקָב יִבְלֶה כְּבֶגֶד אֲכָלוֹ עָשׁ׃ 28
אָדָם יְלוּד אִשָּׁה קְצַר יָמִים וּשְׂבַע־רֹגֶז׃ 14:1
כְּצִיץ יָצָא וַיִּמָּל וַיִּבְרַח כַּצֵּל וְלֹא יַעֲמוֹד׃ 2
אַף־עַל־זֶה פָּקַחְתָּ עֵינֶךָ וְאֹתִי תָבִיא בְמִשְׁפָּט עִמָּךְ׃ 3
מִי־יִתֵּן טָהוֹר מִטָּמֵא לֹא אֶחָד׃ 4
אִם חֲרוּצִים יָמָיו מִסְפַּר־חֳדָשָׁיו אִתָּךְ חֻקּוֹ עָשִׂיתָ וְלֹא יַעֲבוֹר׃ 5
שְׁעֵה מֵעָלָיו וְיֶחְדָּל עַד־יִרְצֶה כְּשָׂכִיר יוֹמוֹ׃ 6
Zeno of Verona, Treatise 15, 2 (PL 11, 441-443)
Iob iustus dictus a deo est; ipse iustitia, de cuius fonte omnes qui beati sunt gustant; ecce enim de ipso dictum est: orietur uobis sol iustitiae. Iob uerax est appellatus; at est uera ueritas dominus, qui ait in euangelio: ego sum uia et ueritas.
Iob diues fuit; et quid ditius domino, cuius sunt omnes diuites serui, cuius est orbis totus omnis que natura, beatissimo dauid dicente: domini est terra et plenitudo eius, orbis terrarum et uniuersi qui habitant in eo? iob diabolus ter temptauit; similiter euangelista perhibente et dominum ter est temptare conatus. Iob facultates, quas habuit amisit; et dominus caelestia sua bona amore nostro neglexit pauperem que se fecit, ut nos diuites faceret. Iob filios furens diabolus interemit; et domini filios prophetas insanus populus pharisaeus occidit. Iob ulceribus maculatus est; et dominus sumendo carnem totius humani generis peccatorum est sordibus obsoletatus.
Iob uxor sua hortatur ut peccet; et dominum, ut corruptelam seniorum sequatur, synagoga compellit. Iob amici sui insultasse perhibentur; et domino sui sacerdotes, sui insultauere cultores. Iob in sterquilinio pleno uermibus sedet; dominus quoque in uero sterquilino, id est in huius mundi caeno uersatus est inter ebullientes diuersis sceleribus ac libidinibus homines, qui ueri sunt uermes.
Iob et sanitatem recepit et facultatem; at dominus resurgens non sanitatem tantum, sed immortalitatem in se credentibus praestitit dominium que totius naturae recuperauit, sicut est ipse testatus dicens: omnia mihi tradita sunt a patre meo. Iob uicarios filios genuit; dominus quoque post prophetas filios sanctos apostolos procreauit. Iob beatus quieuit in pace; dominus autem manet benedictus in aeternum ante saecula et a saeculis et in cuncta saecula saeculorum.
WEDNESDAY
Job 18:1-21
וַיַּעַן
בִּלְדַּד
הַשֻּׁחִי
וַיֹּאמַר׃ 1
עַד־אָנָה
תְּשִׂימוּן
קִנְצֵי
לְמִלִּין
תָּבִינוּ
וְאַחַר
נְדַבֵּר׃ 2
מַדּוּעַ
נֶחְשַׁבְנוּ
כַבְּהֵמָה
נִטְמִינוּ
בְּעֵינֵיכֶם׃
3
טֹרֵף
נַפְשׁוֹ
בְּאַפּוֹ
הַלְמַעַנְךָ
תֵּעָזַב
אָרֶץ
וְיֶעְתַּק־צוּר
מִמְּקֹמוֹ׃ 4
גַּם
אוֹר
רְשָׁעִים
יִדְעָךְ
וְלֹא־יִגַּהּ
שְׁבִיב
אִשּׁוֹ׃ 5
אוֹר
חָשַׁךְ
בְּאָהֳלוֹ
וְנֵרוֹ
עָלָיו
יִדְעָךְ׃ 6
יֵצְרוּ
צַעֲדֵי
אוֹנוֹ
וְתַשְׁלִיכֵהוּ
עֲצָתוֹ׃ 7
כִּי־שֻׁלַּח
בְּרֶשֶׁת
בְּרַגְלָיו
וְעַל־שְׂבָכָה
יִתְהַלָּךְ׃ 8
יֹאחֵז
בְּעָקֵב
פָּח יַחֲזֵק
עָלָיו צַמִּים׃
9
טָמוּן
בָּאָרֶץ
חַבְלוֹ
וּמַלְכֻּדְתּוֹ
עֲלֵי
נָתִיב׃ 10
סָבִיב
בִּעֲתֻהוּ
בַלָּהוֹת
וֶהֱפִיצֻהוּ
לְרַגְלָיו׃ 11
יְהִי־רָעֵב
אֹנוֹ וְאֵיד
נָכוֹן
לְצַלְעוֹ׃ 12
יֹאכַל
בַּדֵּי
עוֹרוֹ
יֹאכַל
בַּדָּיו
בְּכוֹר
מָוֶת׃ 13
יִנָּתֵק
מֵאָהֳלוֹ
מִבְטַחוֹ
וְתַצְעִדֵהוּ
לְמֶלֶךְ
בַּלָּהוֹת׃ 14
תִּשְׁכּוֹן
בְּאָהֳלוֹ
מִבְּלִי־לוֹ
יְזֹרֶה
עַל־נָוֵהוּ
גָפְרִית׃ 15
מִתַּחַת
שָׁרָשָׁיו
יִבָשׁוּ
וּמִמַּעַל
יִמַּל
קְצִירוֹ׃ 16
זִכְרוֹ־אָבַד
מִנִּי־אָרֶץ
וְלֹא־שֵׁם לוֹ
עַל־פְּנֵי־חוּץ׃ 17
יֶהְדְּפֻהוּ
מֵאוֹר
אֶל־חֹשֶׁךְ
וּמִתֵּבֵל
יְנִדֻּהוּ׃ 18
לֹא
נִין לוֹ
וְלֹא־נֶכֶד
בְּעַמּוֹ
וְאֵין
שָׂרִיד
בִּמְגוּרָיו׃
19
עַל־יוֹמוֹ
נָשַׁמּוּ
אַחֲרֹנִים
וְקַדְמֹנִים
אָחֲזוּ
שָׂעַר׃ 20
אַךְ־אֵלֶּה
מִשְׁכְּנוֹת
עַוָּל וְזֶה
מְקוֹם
לֹא־יָדַע־אֵל׃
ס 21
Augustine of Hippo, Confessions, Liber 11, 2:3—3:5
Tuus est dies et tua est nox: ad nutum tuum momenta transuolant. largire inde spatium meditationibus nostris in abdita legis tuae neque aduersus pulsantes claudas eam. neque enim frustra scribi uoluisti tot paginarum opaca secreta, aut non habent illae siluae ceruos suos recipientes se in eas et resumentes, ambulantes et pascentes, recumbentes et ruminantes.
o domine, perfice me et reuela mihi eas. ecce uox tua gaudium meum, uox tua super affluentiam uoluptatum. da quod amo: amo enim. et hoc tu dedisti. ne dona tua deseras nec herbam tuam spernas sitientem. confitear tibi quidquid inuenero in libris tuis et audiam uocem laudis et te bibam et considerem mirabilia de lege tua ab usque principio, in quo fecisti caelum et terram, usque ad regnum te cum perpetuum sanctae ciuitatis tuae.
domine, miserere mei et exaudi desiderium meum. puto enim, quod non sit de terra, non de auro et argento et lapidibus aut decoris uestibus aut honoribus et potestatibus aut uoluptatibus carnis neque de necessariis corpori et huic uitae peregrinationis nostrae, quae omnia nobis apponuntur quaerentibus regnum et iustitiam tuam.
uide, deus meus, unde sit desiderium meum. narrauerunt mihi iniusti delectationes, sed non sicut lex tua, domine. ecce unde est desiderium meum. uide, pater, aspice et uide et approba, et placeat in conspectu misericordiae tuae inuenire me gratiam ante te, ut aperiantur pulsanti mihi interiora sermonum tuorum. obsecro per dominum nostrum iesum christum filium tuum, uirum dexterae tuae, filium hominis, quem confirmasti tibi mediatorem tuum et nostrum, per quem nos quaesisti non quaerentes te, quaesisti autem, ut quaereremus te, uerbum tuum, per quod fecisti omnia, in quibus et me, unicum tuum, per quem uocasti in adoptionem populum credentium, in quo et me: per eum te obsecro, qui sedet ad dexteram tuam et te interpellat pro nobis, in quo sunt omnes thesauri sapientiae et scientiae absconditi. ipsos quaero in libris tuis. moyses de illo scripsit: hoc ipse ait, hoc ueritas ait.
audiam et intellegam, quomodo in principio fecisti caelum et terram. scripsit hoc moyses, scripsit et abiit, transiit hinc a te ad te neque nunc ante me est. nam si esset, tenerem eum et rogarem eum et per te obsecrarem, ut mihi ista panderet, et praeberem aures corporis mei sonis erumpentibus ex ore eius, et si hebraea uoce loqueretur, frustra pulsaret sensum meum nec inde mentem meam quidquam tangeret; si autem latine, scirem quid diceret. sed unde scirem, an uerum diceret? quod si et hoc scirem, num ab illo scirem? intus utique mihi, intus in domicilio cogitationis nec hebraea nec graeca nec latina nec barbara ueritas sine oris et linguae organis, sine strepitu syllabarum diceret: "uerum dicit" et ego statim certus confidenter illi homini tuo dicerem: "uerum dicis". cum ergo illum interrogare non possim, te, quo plenus uera dixit, ueritas, rogo, te, deus meus, rogo, parce peccatis meis, et qui illi seruo tuo dedisti haec dicere, da et mihi haec intellegere.
THURSDAY
Job 19:1-29
עַד־אָנָה תּוֹגְיוּן נַפְשִׁי וּתְדַכְּאוּנַנִי בְמִלִּים׃ 2
זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים תַּכְלִימוּנִי לֹא־תֵבֹשׁוּ תַּהְכְּרוּ־לִי׃ 3
וְאַף־אָמְנָם שָׁגִיתִי אִתִּי תָּלִין מְשׁוּגָתִי׃ 4
אִם־אָמְנָם עָלַי תַּגְדִּילוּ וְתוֹכִיחוּ עָלַי חֶרְפָּתִּי׃ 5
דְּעוּ־אֵפוֹ כִּי־אֱלוֹהַּ עִוְּתָנִי וּמְצוּדוֹ עָלַי הִקִּיף׃ 6
הֵן אֶצְעַק חָמָס וְלֹא אֵעָנֶה אֲשַׁוַּע וְאֵין מִשְׁפָּט׃ 7
אָרְחִי גָדַר וְלֹא אֶעֱבוֹר וְעַל נְתִיבוֹתַי חֹשֶׁךְ יָשִׂים׃ 8
כְּבוֹדִי מֵעָלַי הִפְשִׁיט וַיָּסַר עֲטֶרֶת רֹאשִׁי׃ 9
יִתְּצֵנִי סָבִיב וָאֵלַךְ וַיַּסַּע כָּעֵץ תִּקְוָתִי׃ 10
וַיַּחַר עָלַי אַפּוֹ וַיַּחְשְׁבֵנִי לוֹ כְצָרָיו׃ 11
יַחַד יָבֹאוּ גְדוּדָיו וַיָּסֹלּוּ עָלַי דַּרְכָּם וַיַּחֲנוּ סָבִיב לְאָהֳלִי׃ 12
אַחַי מֵעָלַי הִרְחִיק וְיֹדְעַי אַךְ־זָרוּ מִמֶּנִּי׃ 13
חָדְלוּ קְרוֹבָי וּמְיֻדָּעַי שְׁכֵחוּנִי׃ 14
גָּרֵי בֵיתִי וְאַמְהֹתַי לְזָר תַּחְשְׁבֻנִי נָכְרִי הָיִיתִי בְעֵינֵיהֶם׃ 15
לְעַבְדִּי קָרָאתִי וְלֹא יַעֲנֶה בְּמוֹ־פִי אֶתְחַנֶּן־לוֹ׃ 16
רוּחִי זָרָה לְאִשְׁתִּי וְחַנֹּתִי לִבְנֵי בִטְנִי׃ 17
גַּם־עֲוִילִים מָאֲסוּ בִי אָקוּמָה וַיְדַבְּרוּ־בִי׃ 18
תִּעֲבוּנִי כָּל־מְתֵי סוֹדִי וְזֶה־אָהַבְתִּי נֶהְפְּכוּ־בִי׃ 19
בְּעוֹרִי וּבִבְשָׂרִי דָּבְקָה עַצְמִי וָאֶתְמַלְּטָה בְּעוֹר שִׁנָּי׃ 20
חָנֻּנִי חָנֻּנִי אַתֶּם רֵעָי כִּי יַד־אֱלוֹהַּ נָגְעָה בִּי׃ 21
לָמָּה תִּרְדְּפֻנִי כְמוֹ־אֵל וּמִבְּשָׂרִי לֹא תִשְׂבָּעוּ׃ 22
מִי־יִתֵּן אֵפוֹ וְיִכָּתְבוּן מִלָּי מִי־יִתֵּן בַּסֵּפֶר וְיֻחָקוּ׃ 23
בְּעֵט־בַּרְזֶל וְעֹפָרֶת לָעַד בַּצּוּר יֵחָצְבוּן׃ 24
וַאֲנִי יָדַעְתִּי גֹּאֲלִי חָי וְאַחֲרוֹן עַל־עָפָר יָקוּם׃ 25
וְאַחַר עוֹרִי נִקְּפוּ־זֹאת וּמִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹהַּ׃ 26
אֲשֶׁר אֲנִי אֶחֱזֶה־לִּי וְעֵינַי רָאוּ וְלֹא־זָר כָּלוּ כִלְיֹתַי בְּחֵקִי׃ 27
כִּי תֹאמְרוּ מַה־נִּרְדָּף־לוֹ וְשֹׁרֶשׁ דָּבָר נִמְצָא־בִי׃ 28
גּוּרוּ לָכֶם מִפְּנֵי־חֶרֶב כִּי־חֵמָה עֲוֹנוֹת חָרֶב לְמַעַן תֵּדְעוּן שַׁדִּין׃ ס 29
Augustine of Hippo, Confessions, Liber 13: 1:1—2:3
Inuoco te, deus meus, misericordia mea, qui fecisti me et oblitum tui non oblitus es. inuoco te in animam meam, quam praeparas ad capiendum te ex desiderio, quod inspiras ei: nunc inuocantem te ne deseras, qui priusquam inuocarem praeuenisti et institisti crebrescens multimodis uocibus, ut audirem de longinquo et conuerterer et uocantem me inuocarem te.
tu enim, domine, deleuisti omnia mala merita mea, ne retribueres manibus meis, in quibus a te defeci, et praeuenisti omnia bona merita mea, ut retribueres manibus tuis, quibus me fecisti, quia et priusquam essem tu eras, nec eram, cui praestares ut essem, et tamen ecce sum ex bonitate tua praeueniente totum hoc, quod me fecisti et unde me fecisti. neque enim eguisti me, aut ego tale bonum sum, quo tu adiuueris, dominus meus et deus meus, non ut tibi sic seruiam, quasi ne fatigeris in agendo, aut ne minor sit potestas tua carens obsequio meo, neque ut sic te colam quasi terram, ut sis incultus, si non te colam, sed ut seruiam tibi et colam te, ut de te mihi bene sit, a quo mihi est, ut sim, cui bene sit.
ex plenitudine quippe bonitatis tuae creatura tua substitit, ut bonum, quod tibi nihil prodesset nec de te aequale tibi esset, tamen quia ex te fieri potuit, non deesset. quid enim te promeruit caelum et terra, quae fecisti in principio? dicant, quid te promeruerunt spiritalis corporalis que natura, quas fecisti in sapientia tua, ut inde penderent etiam inchoata et informia quaeque in genere suo uel spiritali uel corporali euntia in immoderationem et in longinquam dissimilitudinem tuam, spiritale informe praestantius, quam si formatum corpus esset, corporale autem informe praestantius, quam si omnino nihil esset, atque ita penderent in tuo uerbo informia, nisi per idem uerbum reuocarentur ad unitatem tuam et formarentur et essent ab uno te summo bono uniuersa bona ualde. quid te promeruerant, ut essent saltem informia, quae neque hoc essent nisi ex te?
quid te promeruit materies corporalis, ut esset saltem inuisibilis et incomposita, quia neque hoc esset, nisi quia fecisti? ideo que te, quia non erat, promereri ut esset non poterat. aut quid te promeruit inchoatio creaturae spiritalis, ut saltem tenebrosa fluitaret similis abysso, tui dissimilis, nisi per idem uerbum conuerteretur ad idem, a quo facta est, atque ab eo inluminata lux fieret, quamuis non aequaliter tamen conformis formae aequali tibi.
sicut enim corpori non hoc est esse, quod pulchrum esse—alioquin deforme esse non posset—ita etiam creato spiritui non id est uiuere, quod sapienter uiuere: alioquin incommutabiliter saperet. bonum autem illi est haerere tibi semper, ne, quod adeptus est conuersione, auersione lumen amittat et relabatur in uitam tenebrosae abysso similem. nam et nos, qui secundum animam creatura spiritalis sumus, auersi a te, nostro lumine, in ea uita fuimus aliquando tenebrae et in reliquiis obscuritatis nostrae laboramus, donec simus iustitia tua in unico tuo sicut montes dei: nam iudicia tua fuimus sicut multa abyssus.
FRIDAY
Job 22:1-30
הַלְאֵל יִסְכָּן־גָּבֶר כִּי־יִסְכֹּן עָלֵימוֹ מַשְׂכִּיל׃ 2
הַחֵפֶץ לְשַׁדַּי כִּי תִצְדָּק וְאִם־בֶּצַע כִּי־תַתֵּם דְּרָכֶיךָ׃ 3
הֲמִיִּרְאָתְךָ יֹכִיחֶךָ יָבוֹא עִמְּךָ בַּמִּשְׁפָּט׃ 4
הֲלֹא רָעָתְךָ רַבָּה וְאֵין־קֵץ לַעֲוֹנֹתֶיךָ׃ 5
כִּי־תַחְבֹּל אַחֶיךָ חִנָּם וּבִגְדֵי עֲרוּמִּים תַּפְשִׁיט׃ 6
לֹא־מַיִם עָיֵף תַּשְׁקֶה וּמֵרָעֵב תִּמְנַע־לָחֶם׃ 7
וְאִישׁ זְרוֹעַ לוֹ הָאָרֶץ וּנְשׂוּא פָנִים יֵשֶׁב בָּהּ׃ 8
אַלְמָנוֹת שִׁלַּחְתָּ רֵיקָם וּזְרֹעוֹת יְתֹמִים יְדֻכָּא׃ 9
עַל־כֵּן סְבִיבוֹתֶיךָ פַחִים וִיבַהֶלְךָ פַּחַד פִּתְאֹם׃ 10
אוֹ־חֹשֶׁךְ לֹא־תִרְאֶה וְשִׁפְעַת־מַיִם תְּכַסֶּךָּ׃ 11
הֲלֹא־אֱלוֹהַּ גֹּבַהּ שָׁמָיִם וּרְאֵה רֹאשׁ כּוֹכָבִים כִּי־רָמּוּ׃ 12
וְאָמַרְתָּ מַה־יָּדַע אֵל הַבְעַד עֲרָפֶל יִשְׁפּוֹט׃ 13
עָבִים סֵתֶר־לוֹ וְלֹא יִרְאֶה וְחוּג שָׁמַיִם יִתְהַלָּךְ׃ 14
הַאֹרַח עוֹלָם תִּשְׁמֹר אֲשֶׁר דָּרְכוּ מְתֵי־אָוֶן׃ 15
אֲשֶׁר־קֻמְּטוּ וְלֹא־עֵת נָהָר יוּצַק יְסוֹדָם׃ 16
הָאֹמְרִים לָאֵל סוּר מִמֶּנּוּ וּמַה־יִּפְעַל שַׁדַּי לָמוֹ׃ 17
וְהוּא מִלֵּא בָתֵּיהֶם טוֹב וַעֲצַת רְשָׁעִים רָחֲקָה מֶנִּי׃ 18
יִרְאוּ צַדִּיקִים וְיִשְׂמָחוּ וְנָקִי יִלְעַג־לָמוֹ׃ 19
אִם־לֹא נִכְחַד קִימָנוּ וְיִתְרָם אָכְלָה אֵשׁ׃ 20
הַסְכֶּן־נָא עִמּוֹ וּשְׁלָם בָּהֶם תְּבוֹאַתְךָ טוֹבָה׃ 21
קַח־נָא מִפִּיו תּוֹרָה וְשִׂים אֲמָרָיו בִּלְבָבֶךָ׃ 22
אִם־תָּשׁוּב עַד־שַׁדַּי תִּבָּנֶה תַּרְחִיק עַוְלָה מֵאָהֳלֶךָ׃ 23
וְשִׁית־עַל־עָפָר בָּצֶר וּבְצוּר נְחָלִים אוֹפִיר׃ 24
וְהָיָה שַׁדַּי בְּצָרֶיךָ וְכֶסֶף תּוֹעָפוֹת לָךְ׃ 25
כִּי־אָז עַל־שַׁדַּי תִּתְעַנָּג וְתִשָּׂא אֶל־אֱלוֹהַּ פָּנֶיךָ׃ 26
תַּעְתִּיר אֵלָיו וְיִשְׁמָעֶךָּ וּנְדָרֶיךָ תְשַׁלֵּם׃ 27
וְתִגְזַר־אוֹמֶר וְיָקָם לָךְ וְעַל־דְּרָכֶיךָ נָגַהּ אוֹר׃ 28
כִּי־הִשְׁפִּילוּ וַתֹּאמֶר גֵּוָה וְשַׁח עֵינַיִם יוֹשִׁעַ׃ 29
יְמַלֵּט אִי־נָקִי וְנִמְלַט בְּבֹר כַּפֶּיךָ׃ פ 30
Augustine of Hippo, Confessions, Liber 13 21:31—22:32 (CSEL 33, 369-371)
Verbum autem tuum, deus, fons uitae aeternae est et non praeterit: ideo que in uerbo tuo cohibetur ille discessus, dum dicitur nobis: nolite conformari huic saeculo, ut producat terra in fonte uitae animam uiuentem, in uerbo tuo per euangelistas tuos animam continentem imitando imitatores christi tui...
ecce enim, domine deus noster, creator noster, cum cohibitae fuerint affectiones ab amore saeculi, quibus moriebamur male uiuendo, et coeperit esse anima uiuens bene uiuendo completum que fuerit uerbum tuum, quo per apostolum tuum dixisti: nolite conformari huic saeculo, consequetur et illud, quod adiunxisti statim et dixisti: sed reformamini in nouitate mentis uestrae, non iam secundum genus, tamquam imitantes praecedentem proximum nec ex hominis melioris auctoritate uiuentes.
neque enim dixisti: fiat homo secundum genus, sed: faciamus hominem ad imaginem et similitudinem nostram, ut nos probemus, quae sit uoluntas tua. ad hoc enim dispensator ille tuus generans per euangelium filios, ne semper paruulos haberet, quos lacte nutriret et tamquam nutrix foueret: reformamini, inquit, in nouitate mentis uestrae ad probandum uos, quae sit uoluntas dei, quod bonum et beneplacitum et perfectum. ideo que non dicis: fiat homo, sed: faciamus, nec dicis: secundum genus, sed: ad imaginem et similitudinem nostram. mente quippe renouatus et conspiciens intellectam ueritatem tuam homine demonstratore non indiget, ut suum genus imitetur, sed te demonstrante probat ipse, quae sit uoluntas tua, quod bonum et beneplacitum et perfectum, et doces eum iam capacem uidere trinitatem unitatis uel unitatem trinitatis. ideo que pluraliter dicto: faciamus hominem, singulariter tamen infertur: et fecit deus hominem, et pluraliter dicto: ad imaginem nostram, singulariter infertur: ad imaginem dei. ita homo renouatur in agnitione dei secundum imaginem eius, qui creauit eum, et spiritalis effectus iudicat omnia, quae utique iudicanda sunt, ipse autem a nemine iudicatur.
SATURDAY
Job 23:1—24:12
גַּם־הַיּוֹם מְרִי שִׂחִי יָדִי כָּבְדָה עַל־אַנְחָתִי׃ 2
מִי־יִתֵּן יָדַעְתִּי וְאֶמְצָאֵהוּ אָבוֹא עַד־תְּכוּנָתוֹ׃ 3
אֶעֶרְכָה לְפָנָיו מִשְׁפָּט וּפִי אֲמַלֵּא תוֹכָחוֹת׃ 4
אֵדְעָה מִלִּים יַעֲנֵנִי וְאָבִינָה מַה־יֹּאמַר לִי׃ 5
הַבְּרָב־כֹּחַ יָרִיב עִמָּדִי לֹא אַךְ־הוּא יָשִׂם בִּי׃ 6
שָׁם יָשָׁר נוֹכָח עִמּוֹ וַאֲפַלְּטָה לָנֶצַח מִשֹּׁפְטִי׃ 7
הֵן קֶדֶם אֶהֱלֹךְ וְאֵינֶנּוּ וְאָחוֹר וְלֹא־אָבִין לוֹ׃ 8
שְׂמֹאול בַּעֲשֹׂתוֹ וְלֹא־אָחַז יַעְטֹף יָמִין וְלֹא אֶרְאֶה׃ 9
כִּי־יָדַע דֶּרֶךְ עִמָּדִי בְּחָנַנִי כַּזָּהָב אֵצֵא׃ 10
בַּאֲשֻׁרוֹ אָחֲזָה רַגְלִי דַּרְכּוֹ שָׁמַרְתִּי וְלֹא־אָט׃ 11
מִצְוַת שְׂפָתָיו וְלֹא אָמִישׁ מֵחֻקִּי צָפַנְתִּי אִמְרֵי־פִיו׃ 12
וְהוּא בְאֶחָד וּמִי יְשִׁיבֶנּוּ וְנַפְשׁוֹ אִוְּתָה וַיָּעַשׂ׃ 13
כִּי יַשְׁלִים חֻקִּי וְכָהֵנָּה רַבּוֹת עִמּוֹ׃ 14
עַל־כֵּן מִפָּנָיו אֶבָּהֵל אֶתְבּוֹנֵן וְאֶפְחַד מִמֶּנּוּ׃ 15
וְאֵל הֵרַךְ לִבִּי וְשַׁדַּי הִבְהִילָנִי׃ 16
כִּי־לֹא נִצְמַתִּי מִפְּנֵי־חֹשֶׁךְ וּמִפָּנַי כִּסָּה־אֹפֶל׃ 17
מַדּוּעַ מִשַּׁדַּי לֹא־נִצְפְּנוּ עִתִּים וְיָדְעוּ לֹא־חָזוּ יָמָיו׃ 24:1
גְּבֻלוֹת יַשִּׂיגוּ עֵדֶר גָּזְלוּ וַיִּרְעוּ׃ 2
חֲמוֹר יְתוֹמִים יִנְהָגוּ יַחְבְּלוּ שׁוֹר אַלְמָנָה׃ 3
יַטּוּ אֶבְיוֹנִים מִדָּרֶךְ יַחַד חֻבְּאוּ עֲנִיֵּי־אָרֶץ׃ 4
הֵן פְּרָאִים בַּמִּדְבָּר יָצְאוּ בְּפָעֳלָם מְשַׁחֲרֵי לַטָּרֶף עֲרָבָה לוֹ לֶחֶם לַנְּעָרִים׃ 5
בַּשָּׂדֶה בְּלִילוֹ יַקְצִירוּ וְכֶרֶם רָשָׁע יְלַקֵּשׁוּ׃ 6
עָרוֹם יָלִינוּ מִבְּלִי לְבוּשׁ וְאֵין כְּסוּת בַּקָּרָה׃ 7
מִזֶּרֶם הָרִים יִרְטָבוּ וּמִבְּלִי מַחְסֶה חִבְּקוּ־צוּר׃ 8
יִגְזְלוּ מִשֹּׁד יָתוֹם וְעַל־עָנִי יַחְבֹּלוּ׃ 9
עָרוֹם הִלְּכוּ בְּלִי לְבוּשׁ וּרְעֵבִים נָשְׂאוּ עֹמֶר׃ 10
בֵּין־שׁוּרֹתָם יַצְהִירוּ יְקָבִים דָּרְכוּ וַיִּצְמָאוּ׃ 11
מֵעִיר מְתִים יִנְאָקוּ וְנֶפֶשׁ־חֲלָלִים תְּשַׁוֵּעַ וֶאֱלוֹהַּ לֹא־יָשִׂים תִּפְלָה׃ 12
Augustine of Hippo, Confessions, Liber 13 35:50—38:53
Domine deus, pacem da nobis—omnia enim praestitisti nobis—pacem quietis, pacem sabbati, pacem sine uespera. omnis quippe iste ordo pulcherrimus rerum ualde bonarum modis suis peractis transiturus est: et mane quippe in eis factum est et uespera.
dies autem septimus sine uespera est nec habet occasum, quia sanctificasti eum ad permansionem sempiternam, ut id, quod tu post opera tua bona ualde, quamuis ea quietus feceris, requieuisti septimo die, hoc praeloquatur nobis uox libri tui, quod et nos post opera nostra ideo bona ualde, quia tu nobis ea donasti, sabbato uitae aeternae requiescamus in te.
etiam tunc enim sic requiesces in nobis, quemadmodum nunc operaris in nobis, et ita erit illa requies tua per nos, quemadmodum sunt ista opera tua per nos. tu autem, domine, semper operaris et semper requiescis. nec uides ad tempus nec moueris ad tempus nec quiescis ad tempus et tamen facis et uisiones temporales et ipsa tempora et quietem ex tempore.
nos itaque ista quae fecisti uidemus, quia sunt, tu autem quia uides ea, sunt. et nos foris uidemus, quia sunt, et intus, quia bona sunt: tu autem ibi uidisti facta, ubi uidisti facienda. et nos alio tempore moti sumus ad bene faciendum, posteaquam concepit de spiritu tuo cor nostrum; priore autem tempore ad male faciendum mouebamur deserentes te: tu uero, deus une bone, numquam cessasti bene facere. et sunt quaedam bona opera nostra ex munere quidem tuo, sed non sempiterna: post illa nos requieturos in tua grandi sanctificatione speramus. tu autem bonum nullo indigens bono semper quietus es, quoniam tua quies tu ipse es.
et hoc intellegere quis hominum dabit homini? quis angelus angelo? quis angelus homini? a te petatur, in te quaeratur, ad te pulsetur: sic, sic accipietur, sic inuenietur, sic aperietur. amen.
